ברנע מוטרד: נתניהו אמר אמת
ברנע מוטרד: נתניהו אמר אמת

לא היתה זו הפתעה מרעישה לגלות, שכאשר ראש הממשלה בנימין נתניהו סוף סוף עושה את המעשה הנכון, ומטיח את האמת על הרשות הפלשתינית ועל 'המדינה הפלשתינית' בפני העולם כולו, 'ידיעות אחרונות', העיתון נגד המדינה, יעמוד בראש המיתקפה נגדו, ועוד עם הכותרת הסנסציונית 'סערת הטיהור האתני'. כי מה שווה ידיעה אם איננה לפחות 'סערה'?

וברור היה שאת המתקפה יוביל כמובן העיתונאי נחום ברנע, זה שהוא והאמת המושלמת, הם כמו שני קווים מקבילים. לעולם לא ייפגשו.

נתניהו, בזו הפעם, אמר אמת לאמיתה. בדיוק כמו המשל הידוע על הברווז: מה שנראה כמו גירוש אתני, מתבצע כמו גירוש אתני, ויש לו תוצאה של גירוש אתני – הוא גירוש אתני. גירוש של אוכלוסיה מחבל ארץ רק בגלל מוצאה האתני, הוא טיהור אתני. מה יותר מסובך מזה?

ומה כתב היום נחום ברנע בעיתון נגד המדינה? "הגדה המערבית היא שטח כבוש. לא אני אמרתי: ממשלות ישראל אמרו". כזב ראשון: שום ממשלה לא אמרה מעולם ש'הגדה המערבית' היא שטח כבוש. (ברור שברנע לא ישתמש בשמות הגיאוגרפיים המדוייקים יהודה ושומרון, כי אז תהיה לו בעיה עם ההגדרה 'שטח כבוש'). ממשלות ישראל, משיקולים דמוגרפיים בעיקרם, אבל גם מדיניים, נמנעו מלהחיל את החוק הישראלי על יו"ש, כדי להימנע מהצורך לתת אזרחות לשני מיליון ערבים, ובכך לצמצם את הפער הדמוגרפי בין יהודים וערבים במדינת ישראל. אבל במעשה הזה לא היתה שום אמירה, שמדובר ב'שטח כבוש'.

אדרבה: כל ממשלות ישראל הבהירו, ש'שטח כבוש' הוא מונח משפטי, המתייחס לשטח שנכבש ממדינה ריבונית. יהודה ושומרון מעולם לא היו בריבונות פלשתינית. ברנע לא יצליח להצביע על שנה אחת בהיסטוריה העולמית, שבה יהודה ושומרון היו בריבונות פלשתינית. אין גם שום הסכם בינלאומי מחייב, הקובע שיו"ש עתידים להיות אי פעם בריבונות פלשתינית. בהסכם אוסלו הביטוי 'מדינה פלשתינית' לא מופיע אפילו פעם אחת. ההסכם קובע שבתום 5 שנים, ייקבע מעמד הקבע של השטח. הוא השאיר  לצדדים להחליט רק אז מהו מעמד הקבע. 

"על פי הדין הבינלאומי אסור למדינה כובשת להעביר אוכלוסיה לשטח הנכבש", מתפייט עוד ברנע. כזב מספר 2: אם לא מדובר בשטח כבוש, אין שום איסור להעביר אוכלוסיה לשטח הנכבש. בנוסף לכך, המדינה ה'כובשת' כאילו, לא העבירה ולו אזרח אחד לשטח ה'כבוש' כאילו. 400 אלף יהודים ביו"ש, ועוד חצי מיליון יהודים בשכונות הירושלמיות מעבר לקו הירוק, עברו כולם מרצונם החופשי לפי בקשתם. אני גר באלקנה לא בגלל שהמדינה העבירה אותי. עברתי לשם מיוזמתי, מרצוני החופשי, מתוך רצון לממש את הריבונות שלי בשומרון. 

"ההתנחלויות הוקמו למען יהודים בלבד. פלשתינים לא הורשו לגור בהן, גם לא בערים שהוקמו", מתמרמר ברנע. נכון ולא נכון. מדינה מקימה פעמים רבות יישובים ייחודיים לאוכלוסיה ייחודית. שום יהודי לא יעבור לגור ברהט שבנגב. אין יהודים בכפרים הערביים בגליל. הרשות הפלשתינית מקימה את העיר רוואבי לערבים בלבד. אבל בשכונת פסגת זאב בירושלים, שכונה שכל העולם, כולל אובמה, ובוודאי הרש"פ, מגדירים אותה כ'התנחלות', כבר גרים עשרות אלפי ערבים. לידיעת הקורא נחום ברנע.

'בלוף' ה'גושים'

לא רק ברנע מסלף את המציאות. גם ציפי לבני, מנהיגת המפלגה הגדולה שלא הצליחה להיות ראש ממשלה, שוב מאחזת את עיני הציבור באמירה ש"במחי סרטון אחד, שנועד לאוזניים ליכודיות או רפובליקניות, נתניהו הורס את ההישגים שהשגתי בתקופת שרון - שהגושים יהיו חלק מישראל, שלא תהיה זכות שיבה ושתוקם גדר ההפרדה".

יש רק בעיה קטנה אחת באמירה של לבני: כל ההישגים שמנתה אינם אלא פרי דמיונה. ובעיקר הטענה על ההסכמה ש"הגושים יהיו חלק מישראל". הבה נפיץ את העובדות המדוייקות: בכ"ד ניסן תשס"ד, 15 באפריל 2004, שיגר נשיא ארה"ב ג'ורג' בוש לשרון, את מכתב התמיכה שלו בהתנתקות. שרון נופף בנייר כמוצא שלל רב, כשהוא מציין בעיקר את הפיסקה, בה נכתב כי המימשל האמריקני הכיר לראשונה ב'גושי ההתיישבות' שיישארו בריבונות ישראלית בהסדר הקבע. שרון ניצל את העובדה שרוב אזרחי ישראל לא טרחו לקרוא את המכתב, שכן לא היתה בו שום הכרה ב'גושי ההתיישבות'. הביטוי 'גושי התיישבות' לא הופיע במכתב, ולוּ פעם אחת.

בפיסקה הרלוונטית נכתב כך: "כחלק מהסדר קבע, חייבים להיות לישראל גבולות בטוחים ומוכרים, שייקבעו כתוצאה ממו"מ בין הצדדים על בסיס החלטות האו"ם 242 ו-338. לאור המציאות החדשה בשטח, לרבות קיומם של מרכזי אוכלוסיה ישראליים גדולים, אין זה מציאותי לצפות שתוצאת המו"מ על הסדר הקבע תהיה חזרה מלאה ושלימה לקווי שביתת הנשק של 1949, וכל המאמצים בעבר לשאת ולתת בדבר פתרון של שתי מדינות הגיעו לאותה המסקנה. יהא זה מעשי לצפות שכל הסדר קבע יתבסס על שינויים המוסכמים על שני הצדדים, אשר משקפים את אותה המציאות".

אין כאן אף מילה על גושי התיישבות. אין אף מילה על הכרה בסיפוח. "מרכזי אוכלוסיה גדולים", אינם 'גושי התיישבות'. גם אם ארה"ב הבינה שלא ניתן לעקור יישובים כמו מעלה-אדומים או אריאל, היא לא תמכה מעולם בהשארת גוש מעלה-אדומים, או גוש אריאל, על היישובים העוטפים את הערים הללו. יותר מכך: המילים "שינויים המוסכמים על שני הצדדים", היו מילות המפתח בפיסקה הזאת. בוש קבע שם במפורש, שגבולות הקבע חייבים להיות מבוססים על הסכמה פלשתינית. בלי הסכמה פלשתינית אין גם הסכמה אמריקנית. 

ומרגע שנשיא ארה"ב התחלף וחלף לו, גם ההכרה הזו חלפה לה. עובדה היא, שעוד לפני 'סערת הטיהור האתני', הנשיא אובמה הביע מחאה אטומית על כל בניה יהודית ביו"ש, בין אם היתה בגושים ובין אם מחוץ להם. מבחינת אובמה, דין אריאל כדין עתניאל, ודין קרית-ספר כדין קרית-ארבע. את המציאות הזו, גם ציפי לבני לא תצליח למחות בהבל פיה.