במצוות השבת-אבדה נאמר – "כי תפגע שור אויבך או חמורו תועה, השב תשיבנו לו" (שמות כג ד) ובפרשתנו: "לא תראה את שור אחיך או שיו נדחים והתעלמת מהם, השב תשיבם לאחיך… וכן תעשה לכל אבדת אחיך אשר תאבד ממנו ומצאתהּ, לא תוכל להתעלם" (דברים כב א, ג). לא תוכל להתעלם – לכבוש עיניך כאילו אינך רואה אותו (רש"י שם).
גם במצוות הסרת מטען מבהמה הרובצת תחת משאה – "כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו… עזוב תעזוב עמו" (שמות כה ב) ובמצוות הקמת המטען על הבהמה שנפלה "לא תראה את חמור אחיך או שורו נופלים בדרך והתעלמת מהם הקם תקים עמו" (דברים כב ד) - קיים איסור לעצום את העיניים ולעשות עצמך כאילו אינך רואה במצוקתם. יש בהמות תועות ומצווה להשיבן לבעליהן, אפילו אם הבעלים הם אויביך, וישנן בהמות הרובצות תחת משאן – או נופלות – ומצווה לסייע בידן.
נכון לעכשיו, אם אנו מצווים להתייחס כך לבהמות תועות, קל וחומר שאנו מצווים להתייחס לבני אדם התועים בדרכי החיים, שאינם מוצאים את עצמם ודרכם. וכשם שמצווה להשיב את האבדה לבעליה כך מצווה להשיב את הבנים התועים – לעצמם ולאביהם שבשמים.
ועוד כשם שאנו מצווים לעזור לחמור הרובץ או הנופל, קל וחומר שאנו מצווים לעזור לבני אדם הרובצים תחת משא החיים של מצוקות נפשיות, רוחניות וחומריות. אנו מצווים לעזור ולסייע לאותם שתועים בדרכי החיים, ומאבדים את דרכם ולאותם אנשים ומשפחות שרובץ עליהן נטל כלכלי כבד ומצוקות קשות. ומתוך שנושיט יד איש לאחיו, איש לרעהו יאמר חזק – נתגבר ונמשיך יחד באהבה לצעוד במעלה הדרך לגאולה השלמה.
מהמצפה לישועה השלמה
מתוך העלון "שבת בשבתו"