הומופוביה לא, יודופוביה כן?
הומופוביה לא, יודופוביה כן?

בג"ץ קיבל את עתירתן של חברות הכנסת של מרצ ולא אישר את מינויו של הרב הראשי החדש לצה"ל, בטענה שהביע בעבר הרחוק דעות שנויות במחלוקת, חלקן בעלות אופי הומופובי.

האם תפקידו של בג"ץ להתערב בחופש המחשבה ובחופש הביטוי של אדם זה או אחר, והאם ראוי שבג"ץ ייתן רוח גבית למשטרת המחשבות של השמאל הקיצוני?

בלי להתייחס לתוכן דבריו של הרב הראשי המיועד, שחלקם אמנם מקוממים, מדוע דעותיו מגיעות לשולחנו של בג"ץ, ומדוע בג"ץ אינו פוסל עתירה כזאת על הסף, בשל היותה פגיעה בחופש המחשבה ובחופש הדיבור?

לא זכור שבג"ץ התייחס אי פעם בשלילה לדעותיהן המקוממות – בהווה, ולא רק בעבר הרחוק - של חברות הכנסת של מרצ, המביעות שוב ושוב דעות יודופוביות, בעד איסור על יהודים לגור בחבלי ארץ מסוימים ובעד גירושם מבתיהם.

בעקבות החלטת בג"ץ אמרה אחת מחברות הכנסת של מרצ שרב אינו יכול להחזיק ב"דעות גזעניות, שוביניסטיות ופוגעניות". האם חברת כנסת יכולה להחזיק בדעות גזעניות, אוטו-אנטישמיות ופוגעניות? מדוע בג"ץ אינו מתערב ואינו שולל דעות מקוממות אלה? האם הומופוביה אסורה אבל יודופוביה מותרת, ודווקא במדינת היהודים?

חבל שבג"ץ נפל למהמורה שהציבו בפניו חברות הכנסת של מרצ, התערב בנושא הקשור לחופש המחשבה, והעלים עין מדעותיהן הגזעניות והיודופוביות של העותרות עצמן.

חבל שבג"ץ מצא לנכון להתערב בעניין מינויו של קצין בכיר בצה"ל ובשיקול הדעת של הרשות המבצעת, במקרה שלפנינו שר הביטחון והרמטכ"ל. חבל שבג"ץ שוב פגע במעמדו בעיני הציבור כאשר נכנס שלא לצורך לתחום חופש המחשבה. חבל שבג"ץ שוב תרם לכרסום הניכר שחל באמון הציבור בו.

אם יש סכנה לבית המשפט העליון, מקורה בו עצמו. פעלתנות היתר והחדירה לתחומי עיסוקן של שתי הרשויות האחרות – במידה רבה תוך ניצול חולשתן – עיוותה את מערכת הבלמים והאיזונים החיוניים לקיומו של משטר דמוקרטי תקין, והתוצאה היא שיותר ויותר נושאים מגיעים להכרעה ברשות השופטת במקום במקום הראוי להם, הרשות המחוקקת והמבצעת.