האם מותר לכבות שריפה בשבת?
האם מותר לכבות שריפה בשבת?

שאלה:

האם מותר לכבות שריפה בשבת?

תשובה:

במסכת שבת יוחד פרק שלם לבירור אילו דברים מותר להציל מן הדלקה בשבת, ופשיטא שאת השריפה עצמה אסור לכבות. ואכן כך כותב הרמב"ם (שבת יב,יג):

דליקה שנפלה בשבת - המכבה אותה מפני איבוד ממון חייב, שאין איבוד ממון דוחה שבת אלא איבוד נפשות, לפיכך יצאו בני אדם כדי שלא ימותו ויניחו האש תלהט, ואפילו שורפת כל המדינה כולה.

שני דיונים לפנינו: א. מדוע לא התירו לאדם להציל את ממונו בשבת לדעות שהאיסור אינו אלא מדרבנן? (בעזרת ה' נעסוק בזה בפעם הבאה). ב. האם מציאות של שרפות במציאות ימינו הינן איבוד ממון, או ספק פיקוח נפש שמחייב כיבוי הדלקה?

כיבוי בספק פיקוח נפש

מהרמב"ם ומכל יסודות ההלכה ברור שבמציאות של ספק פיקוח נפש חלה חובה לכבות את הדלקה. וברור שגם ספק רחוק מחייב הצלה, גם אם היא כרוכה בחילול שבת, שהרי שנינו במשנה ביומא (ג,ע"א):

מי שנפלה עליו מפולת, ספק הוא שם ספק אינו שם, ספק חי ספק מת, ספק נכרי ספק ישראל - מפקחין עליו את הגל.

וכך נפסק בפוסקים ובשו"ע (שכט,ג) ורואים שגם בספקות רחוקים חובה להציל גם תוך כדי חילול שבת.

לפיכך קבע הרמ"א (שלד,כו) שדין המשנה אינו נוהג אלא בזמנים כתיקונם, כשישראל בארצם, אך לא בזמן שמצטרף לכך חשש פיקוח נפש מצד השכנים הנוכרים:

.. אבל בזמן שאנו שרויין בין עובדי כוכבים והיה חשש סכנת נפשות, כתבו הראשונים והאחרונים ז"ל שמותר לכבות דליקה בשבת משום דיש בה סכנת נפשות, והזריז הרי זה משובח. ומ"מ הכל לפי הענין, דאם היו בטוחים ודאי שלא יהיה להם סכנה בדבר, אסור לכבות; אבל בחשש סכנת ספק מותר לכבות...

הרמ"א משתמש בברייתא מן הירושלמי ביומא (פ"ח) האומרת: "תני הזריז משובח והנשאל מגונה והשואל הרי זה שופך דמים".

את דברי הרמ"א מבאר המשנה ברורה: שכשהדליקה מתגברת אז הם חוטפים ושוללים, וכשאדם מעמיד עצמו על ממונו יבואו להרוג אותו.

אמנם המציאות של הרמ"א אינה שייכת בארץ ישראל, אבל העיקרון שלפיו במציאות של ספק פיקוח נפש מכבים דלקה עומד בעינו. בספר 'ארחות רבנו הקהלות יעקב' (עמ' קסד) מובא בשם החזון-איש:

מרן החזו"א זצוק"ל התיר לכבות דליקה אף בארץ ישראל וכפסק הרמ"א ז"ל בסי' שלד סכ"ו ואף דהרמ"א נתן טעם שאנו שרויים בין הגוים ויש בדליקה סכנת נפשות, מ"מ אמר מרן מאחר שכבר התיר הרמ"א מצד פיקוח נפש אם כן פסקו קיים גם בארץ ישראל.

במציאות ימינו, רוב הדלקות הינן ספק פיקוח נפש מכמה סיבות:

צפיפות הבנייה האורבנית

בברייתא בגמ' ביומא (פד,ב) מובא: "ומפסיקין מפני הדליקה בשבת והזריז הרי זה משובח ואין צריך ליטול רשות מבית דין". ומבארת הגמ' שמותר לכבות גם כאשר החשש לפיקוח נפש אינו באותה חצר אלא בחצר סמוכה, ומבאר רש"י על אתר: "דאפילו לחצר אחרת - דליקה בחצר זו, ונפשות בחצר אחרת, והם חולים או קטנים" הבית יוסף (שכט,א) מביא את דברי רש"י ומוסיף: "כלומר ואין שהות להבריחם קודם שיגיע להם האש". וכך נפסק בשו"ע (שכט) וכך מביא במשנה-ברורה להלכה.

המשנה-ברורה (ס"ק עג) מביא את דברי האליה-רבה בשם 'שערי כנסת הגדולה':

ומזה יצא ההיתר לכבות הדליקה בכל מקום, כיון דאפשר אם לא יכבנה אל יחסר מהיות שם בעיר זקן או חולה שאין יכול לברוח ותבוא הדליקה עליו.

ממילא במציאות ימינו, שהבתים בנויים בצורה צפופה והדלקה יכולה להתפשט לבתים אחרים, החשש לפיקוח נפש גדול, ואין להסס ולהימנע מכיבוי הדלקה אלא אם כן ידוע בוודאות שהאש אינה יכולה להתפשט ושאין בקרבתה בני אדם' מציאות שכמעט אינה שכיכה.

הימצאות חומרי בעירה מסוכנים

תשתיות החשמל והגז הינן פוטנציאל של סכנה גדולה שתוביל לפיקוח נפש.

הצתות מכוונות - כמלחמה

כיוון שאנחנו מצויים במציאות של מלחמה וכל דלקה מעודדת את אויבינו ומשמחת אותם, יש לזה דין של הגמ' בעירובין (מה,א):

אמר רב יהודה אמר רב: נכרים שצרו על עיירות ישראל - אין יוצאין עליהם בכלי זיינן, ואין מחללין עליהן את השבת... במה דברים אמורים - כשבאו על עסקי ממון. אבל באו על עסקי נפשות - יוצאין עליהן בכלי זיינן, ומחללין עליהן את השבת. ובעיר הסמוכה לספר, אפילו לא באו על עסקי נפשות אלא על עסקי תבן וקש - יוצאין עליהן בכלי זיינן, ומחללין עליהן את השבת.

וכך נפסק ברמב"ם (שבת ב,כג). ובשו"ע (שכט, ו-ז).

סיכום

כאשר פורצת במציאות ימינו דלקה חייבים לכבות אותה בשבת מפני ספק פיקוח נפש. מדברי הרמ"א עולה שהברייתא בירושלמי האומרת: "תני הזריז משובח והנשאל מגונה והשואל הרי זה שופך דמים" מתאימה לכיבוי דלקה בימינו. וכך מפורש בדברי החזו"א. כל האמור לעיל נכון אלא אם כן מדובר בוודאות רק בהפסד ממון, מציאות שאינה שכיחה כלל.