מדריך היח"ץ המקוצר לרב בישראל
ובכן ראשית יש להבהיר שאני אינני רב, אבל אני מכבד ומוקיר את הרבנים ואת מושג הרבנות.
ובכל זאת האמת צריכה להיאמר, משהו בשיח הציבורי - תקשורתי –רבני, של השנים האחרונות פשוט לא עובד... פרשה כזו או אחרת מתעוררת אחת לאיזה זמן מוגבל עד שנדמה לי שכבר הגיע הזמן להעלות על הכתב את מה שאני חושב כבר כמה שנים ואני מקווה שהדברים ימצאו חן או לפחות יהיו לרצון ולתועלת...
ובכן לדעתי, הבעיה האמיתית היא איננה הרבנים וגם לא המציאות התקשורתית המודרנית - הבעיה היא המפגש בין השניים.
רבותינו הגיע זמן מהדורה של שחרית
במציאות המודרנית התקשורת מצויה בכל מקום, סדר היום הציבורי הוא מפלצת דורסת תובענית וחסרת סבלנות שתובעת את ליטרת הדם שלה כאן ועכשיו, אפשר להלין על כך, אפשר לצקצק בלשון ואפשר למחות, אבל זהו המצב.
כל מה שנאמר, בכל מקום כמעט יכול להיות מוקלט, מצולם, מופץ במהירות הבזק... על כל רב לצאת מנקודת ההנחה של חוק מרפי מספר 1: "מה שיכול להשתבש אכן ישתבש" המציאות התקשורתית המודרנית בישראל לא מתרחשת מעצמה, פועלים בה כוחות רבי עוצמה, מושקעים בה משאבים וחשיבה רבה.
יש בה זרמים תת ועל קרקעיים סוחפים, מנופי לחץ וקשרים, ספינים מסחררים ובעיקר הרבה תככים ופוליטיקה. ובקיצור יש אנשים שזהו מקצועם והם טובים בו, (מקצוע שדרך אגב מלא בתכונות שאף אחת מהן היא לא כזו שהיית מחפש ברב שלך...)
אבל לעניינו זה יוצר מצב לא סימטרי... בו, איך לומר? הרבנים הם טרף קל לשיניהם של חיות הטרף בג'ונגל. זוהי לא בושה להודות בכך (ואף להיפך), גדולה בתורה, עבודת המידות, ידע תורני מקיף, אהבת השם ואהבת ישראל, לא בהכרח יכינו את הרב למלחמה בשדה הקרב המודרני של התקשורת הפופוליסטית...
חכמים היזהרו בשידורכם
באופן מסורתי לכל רב יש כמה קהלים, יש לו את המעגל הקרוב של אנ"ש, קהל המעריצים או התלמידים, וישנה כמובן גם רשות הרבים (שגם אותה אפשר לחלק למעגלים אוהדים, נייטרלים או עויינים).
מתברר כי במציאות המודרנית המחיצות מטשטשות ולכן הרב (ובעצם כל מנהיג ציבור) מוכרח לצאת מנקודת הנחה שכל מילה שהוא אומר נשמעת בכל מקום ועל ידי כל אחד כפשוטה ממש. ולכן צריך להיזהר מאוד פעמיים: לא להגיד מה שאסור להגיד וגם לא להגיד מה שעלול להיות מובן שלא כהלכה, במקרה בו אכן נאמר מה שלא היה צריך להיאמר (כי אחרי ככלות הכול גם אדם גדול עלול למעוד בדבריו) יש מקום פשוט להתנצל מיד, נקודתית, באותו המקום ועל אותו ההקשר, זה גם שיעור חי נהדר בענווה לקהל הרחב וגם יכול לעצור סערות גדולות כשהן עדיין בתוך כוס התה.
עניין חשוב נוסף הוא זמן הקשב ויכולת הריכוז של קהל המאזינים שבעת המודרנית הם קצרים וחלשים מאוד, כשנזרקת כותרת "חמה" לחלל האוויר רוב הציבור קולט אותה בזווית עינו , הוא אינו יודע ואינו מבין למה בדיוק התכוון הרב (שרגיל לדבר למאזיניו בנחת ובאריכות ולברר דברים באופן יסודי עד שורשם) ואין לו את הסבלנות (או את ההגינות) הנדרשת לרדת לעומקם של דברים ולבור את הבר מן המוץ והתבן, עצוב אבל נכון, זהו העולם בו אנו חיים כיום. ולכן, זה לא שאני ממליץ לכל רב בקנה מידה גדול לקחת יועץ ליחסי ציבור אלא שאני ממש מפציר בו לקחת אחד כזה... אולי אפשר לסכם פיסקה זאת במילותיו של האדמו"ר הזקן: לא צריך לומר כל מה שחושבים, לא צריך לכתוב כל מה שאומרים ולא צריך לפרסם כל מה שכותבים...
קידוש השם וחילול השם וכל העניין הזה
ישנו מתח קיים בין האמת החדה והברורה מחד, לבין הרצון לשמור על השלום ועל הפשרה מאידך. חוכמתו האמיתית של הרב היא למצוא את הדרך החכמה לשמור על שניהם, אחת הדוגמאות המובהקות לאדם שכזה הוא הרבי מילובביץ' שמלבד מפעליו העצומים, סיפורי המופתים והגדלות התורנית העצומה שלו ידע גם לשמור על כבודם של אנשים פשוטים ואפילו ילדים במפגשים זעירים ויום-יומיים ועם זאת גם להצליח לשמור איכשהו על שלמות המסר היהודי שלו בגאון יהודי נהדר.
לא הזכרתי את הרבי במקרה, דמותו של הרבי היא זו שקירבה אותי לחיק היהדות, הוא עשה זאת הרבה אחרי מותו ומבלי שהכרתי אותו מעולם בזכות שליחיו הפרושים בעולם והמסר שלו שמהדהד דרכם:
המשימה הגדולה ביותר בדורנו היא לאהוב את היהודים ועל ידי זה ממילא גם לגרום להם לאהוב את יראי ה' , את התורה, ואת הקב"ה בחזרה, כל השאר, כבר יבוא לבד.
כשאנו זוכרים זאת וגם זוכרים שכל רב או תלמיד חכם מסמל בעבור המון העם את היהדות עצמה (שלא לומר את הקב"ה בעצמו...) התנגשות בין רבנים, פליטות פה לא מובנות או התיחסויות שנעשות באופן מזלזל או בוטה מדי פשוט מוציאות שם רע ליהדות כולה.
ועוד מילה אחת לכתבים, לעיתונאים, ובעצם לכולנו
יש כמה דברים שדווקא לא השתנו בעולם: "זכות הציבור לדעת" היא עדיין לא מצווה
לשון הרע, רכילות ושילוח מדנים הם עדיין עבירות חמורות.
ובמשפט סיכום אחד כפראפרזה על דבריה של מרגרט תאצ'ר: מחלוקות וויכוחים וכעסים יהיו תמיד, כי אתם אנשי התקשורת - אוהבים אותם.
