עמונה: על גבורה, ניסים ותפילות
עמונה: על גבורה, ניסים ותפילות

חג החנוכה הבא עלינו לטובה, בעמונה תבנה ותכונן, מביא אותי להתבונן על גבורה בימים ההם ובזמן הזה, וגם על ניסים ותפילות.

א. הדיון הציבורי על קבלת המתווה בעמונה או ההתנגדות אליו הוא דיון לגיטימי. מה שממש לא לגיטימי הוא הקטנת והכפשת אחד הצדדים, שלא בצדק, לפעמים עד כדי כיעור.

המתנגדים סברו שיש להאבק למען הצדק והאמת, למען הארץ, גם במחיר של הרס הישוב ושממון ההר. הם סברו שיש להעדיף את אמירת האמת הפשוטה בטהרתה, ולהתנגד להריסת בתי הישוב. עוד אמרו, בצדק, שהמתווה הינו מסופק, ואי אפשר לבנות עליו, תרתי משמע.

לעומתם, התומכים סברו שבמצב הנוכחי, שלצערנו הבתים הנוכחיים בוודאי יהרסו, עלינו למצות את האפשרות לבניית בתים אחרים על ההר, ולהמשיך בכך את ההתיישבות היהודית במקום. מדובר אכן בדרך מורכבת, מסופקת, והתומכים סברו שיש לעשות זאת למרות הכל, בכדי שלא יעקר חלילה ישוב ממקומו, במסירות נפש מתמשכת למען הארץ.

עד כאן כאמור דיון ענייני, לגיטימי, שאפשר אף למצוא לו ראיות וסברות לכאן ולכאן. אולם, יש מתנגדים בציבור שהטילו, לצערי, שלא בצדק דופי בהחלטת התומכים. באומרם: הם עשו זאת מתוך פחד, חולשה, לחץ, חוסר בעמוד שדרה אידיאולוגי, והגדילו לעשות אחרים (בייחוד עיתונאים צהובים) באומרם – הכל היה בשביל בצע כסף. הטענות הללו מופרכות, לא מכבדות, ובעיקר – שקריות.

כאמור, האנרגיה הנפשית העיקרית של שני הצדדים היא – מסירות נפש למען ארץ ישראל. יש מסירות נפש של אירוע אחד משמעותי, פינוי כפוי שיצרוב בתודעת הציבור את הכאב הגדול על חורבן ישוב. יש מסירות נפש אחרת, מסירות נפש להשאר על ההר, לאורך זמן, בתנאים הרבה יותר קשים, אחרי שביתך הקודם נהרס, בכדי שישאר ישוב יהודי על ההר, בכדי שעמונה לא תמחק חלילה מהמפה.בתי עמונה קיימים ועומדים, וזה כשלעצמו נס ופלא. ביד הקב"ה לעשות עמנו נס ופלא, מעבר לכל תוכנית אנושית, ולהציל אותנו גם עתה מכל מחשבות הזדון

אנשי עמונה, כולם, הוכיחו שהם אינם נרתעים ממאבק. הם הוכיחו זאת לפני עשר שנים בפועל, באירוע של הריסת תשעת בתי הקבע בישוב,  והוכיחו זאת כעת בהתכוננות מעשית מפורטת לקראת מאבק בהווה. למרות כל הקשיים והלחצים הצביעו רוב התושבים בהחלטה הראשונה נגד המתווה כפי שהוצג אז, מתוך ידיעה ברורה שהפינוי עלול להיות למחרת היום. כל אלו מוכיחים שגבורתם של אנשי עמונה אינה מוטלת בספק, והייתה מנת חלקם לאורך כל הדרך.

גם הדיון השני התנהל בצורה מעוררת כבוד, במשך שעות על גבי שעות, מהבוקר עד אחר הצהריים. הדברים נבחנו מתוך שיקול דעת, לאור הנתונים שהיו אז. לא פחד ולא לחץ, לא חולשה ובוודאי לא בצע כסף, נכחו בחדר. כולם עסקו בשאלה אחת – מה נכון יותר בשביל ארץ ישראל, בשביל עמונה. הגבורה של המבקשים ללכת למאבק המונים על ביתם, היא היא גם הגבורה של התומכים, המוכנים עתה למסירות נפש מתמשכת, למאבק אחר, מאבק על בניית ביתם בעמונה. אלו ואלו פעלו על פי עצת תלמידי חכמים מופלגים בדורינו, שחלקם צידדו בכה וחלקם צידדו בכה.

כולם אהובים, כולם גיבורים, וכולם עושים באהבה רצון קונם.

ב. שאלה אותי נערה לפני כמה ימים – האם צריך עדיין להתפלל על עמונה? אחרי הפליאה על השאלה, עניתי: אדרבה, עכשיו הזמן שאנו צריכים הכי הרבה תפילות. בדרך הטבע, ובדרך שמעל הטבע. בדרך הטבע: יישום המתווה כידוע נתון בקשיים וספקות, בעיקר נוכח התנהלות ארגוני השמאל ובג"ץ, שעלולים להקשות מאוד על מימושו. לשם כך אנו זקוקים להרבה סייעתא דשמיא, בכדי שנזכה אכן לבנות בתים בפועל על ההר, לכלל התושבים. 

אולם, אנו יכולים עדיין להתפלל לה' גם להרבה מעבר לכך. אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם, אל ימנע עצמו מן הרחמים. חג החנוכה הגיע ברוך ה', ואנו תושבי עמונה, עדיין נמצאים כאן, על ההר. בתי עמונה קיימים ועומדים, וזה כשלעצמו נס ופלא. ביד הקב"ה לעשות עמנו נס ופלא, מעבר לכל תוכנית אנושית, ולהציל אותנו גם עתה מכל מחשבות הזדון. שהימים היקרים הללו, שנשארנו על ההר, אנו וביתינו, יהיו כמו פך השמן הקטן שהספיק בדרך נס לימים רבים. כך גם אנחנו, נשאר מכוחם כפי שאנו כיום, ללא צורך בשום הרס כלל, לנצח נצחים. נדמה שלאור מאורעות הימים האחרונים (ההחלטה הנפשעת של האומות המאוחדות) אפשר אולי אף לראות בעיני בשר, כיצד הקב"ה יכול עתה גם לגלגל כך את הדברים, בגלגולי ההשגחה, הרמוזים בסביבון.

כל זאת יכול להיות בזכות גבורתם ותפילותיהם של כל אלפי האנשים והנוער שהיו כאן על ההר, ובזכות התפילות של כל הציבור למען עמונה בעבר ובהווה. על כן אנו מבקשים כיום מכל הציבור, להתפלל להצלת הישוב עמונה.

בייחוד תפילות זכות ועמוקות נוכח אור נרות החנוכה, איש איש בביתו, המבטאים יותר מכל גבורה המבקשת ומייחלת לנס.

"הרחמן הוא יעשה לנו ניסים ונפלאות כמו שעשה לאבותינו, בימים ההם בזמן הזה", אמן.