ההצבעה באו"ם והנאום של ג'ון קרי הצליחו לחלץ מהפוליטיקאים בישראל, אקטים לא שגרתיים. הסמלי שבהם היה הנפנוף בתנ"ך על ידי נציגנו בעצרת האומות המאוחדות.
ההיגיון במעשה כזה הוא שהוא מכוון הישר אל בטנה הרכה של הנצרות. נכון לזמן כתיבת שורות אלו הדת השלטת ברוב ככל מדינות העולם המפותח כמו ארה"ב קנדה ואירופה, היא הנצרות. ואצל הנוצרים "bible" הוא נושא רגיש. הנצרות, ברצונה או שלא ברצונה, קשורה בקשר פרדוקסלי ובלתי ניתן להתרה אל ספר הספרים.
'הברית החדשה' מבוססת כידוע על פסוק בירמיה הקורא לחידוש הברית בין ה' לישראל באחרית הימים, מושג זה הומר בפי הנוצרים (עפ"ל) והם רואים בו שלב חדש ביחסי הא-ל עם האדם המבוסס על הברית הישנה הלא היא תורת ישראל. יעידו על כך שמות נוצריים טיפוסיים כמו אייזיק, דייויד ויוזף הלקוחים היישר מדפי התנ"ך.
האם לאחר הצהרות הפוליטיקאים בישראל נערכה עצרת התעוררות ותשובה באו"ם? לא. ג'ון קרי אפילו לא נפל מאופניו מרוב חרטה. למה? התשובה הפשוטה היא שהגויים אינם טיפשים וחלקם יודע תנ"ך יותר מרבים מאיתנו. הם יודעים שזכותנו על הארץ כתובה בספר הספרים, אך הם גם יודעים היטב כי כתובים שם עוד כמה וכמה דברים.
הם עוקבים אחר הנעשה בירושלים ורואים שבזמן מצעד הגאווה לא עמד אף פוליטיקאי עם ספר ויקרא פתוח בעמוד הרלבנטי. הם רואים גם שהשאלה אם לחלל שבת בפרשת הרכבת מדיפה ריח של מסחר פוליטי, לא של דאגה כנה לשלום השבת.
האמת היא שממש התרגלנו לבלבול ולערבוב. 'חג החגים' שנחוג בחיפה הוא אמנם דוגמה קיצונית, אך הוא מבטא הלך רוח שמנשב בינינו. לא מפריע לאף אחד שראש ממשלה שם כיפה בכותל ומחזיר אותה לכיס, ממש כמו שלא מצפים מגולש להסתובב עם המחליקיים באמצע יום שרב.
הגוים רואים ומסיקים את המסקנה המתבקשת שפוליטיקאים הם פוליטיקאים. וככאלה, הם נוהגים לשמור בכובעם כמה וכמה שפנים ושולפים אותם לפי כיוון הרוח. ההצהרות על זיקתנו לתנ"ך מתפרשות כחלק מפולקלור עממי וכביטוי לאג'נדה פוליטית. כל זמן שאין בהן זיקה מחייבת אל התורה, הן לא באמת מעניינות אף אחד.
גם הנוער שלנו לא טיפש. הוא יודע שמי שציווה על השבת, ציווה גם על אורך השרוולים. כשהוא רואה את הוריו ומוריו בוחרים את מה לקיים ואת מה לא, הוא מבין שההליכה אחר ההלכה אינה ערך עליון ומסיק מכך את מסקנותיו.
זיקה לתנ"ך וחיבת הדת הם ללא ספק חלק ממגמה חיובית הראויה לחיזוק. אך זאת בתנאי שהיא מהווה פריפריה להנהגה ציבורית המובילה גרעין נחוש, הדבוק בה' בכל מאודו ואינו מוותר אף על קוצו של יו"ד.
לפני כשלושת אלפים וחמש מאות שנים בעת בלבול ומשבר זהות, פנה משה רבנו לעמו בקריאה בת שלוש מילים. כעבור למעלה מאלף שנים בעת ליקוי מאורות תרבותי והנהגתי נאמרו שוב שלוש מילים אלו והרימו את נס המרד. לאחר למעלה מאלפיים שנים האדמה בוערת עם ישראל מחכה למנהיג שיחדש את הברית ויקרא: מי לה' אלי.