אתמול זה קרה. העיתונאי יהודה יפרח, ביקש וקיבל מבתי הדין החלטה שתאפשר לפרסם את שמו של סרבן גט מסוים. הוא העלה את ההחלטה לפייסבוק ומיד הורד ונחסם. מתמיה, נכון?
החלטתי לעזור לו להפיץ את הבשורה החשובה וכתבתי את השתלשלות העניינים, הוספתי משפטון 'מנצחים את ההשתקה' והעליתי לקבוצת 'פמיניסטיות הלכתיות' בפייסבוק. לא כתבתי אף קללה או נאצה, לא הקלדתי אף איחול ממה שאני מייחלת בליבי לסרבן הגט הזה.
השאלה הראשונה היא, מי עומד מאחורי החסימות האלה? מי דיווח לאנשי הפייסבוק על הפוסט ודאג שיורדיו אותו? התשובה היא, ככל הנראה קבוצות לחץ שתומכות בסרבן הגט שרון בן חיים. השאלה השנייה והחריפה יותר היא, מי אלה האנשים האלה? מי מעז לתמוך בסרבן גט? מי מהין לעודד ולטפוח על שכמו של איש, שמאיזו סיבה שהיא לא משחרר את אשתו לשעבר ומשאיר אותה בכבילה?
אבל לתמוך בסרבני גט? זה קו אדום שאי אפשר לחצות אותו. חומת סין, גדר הפרדה. אני צפה מכם, אולי לשווא, לקצת הגינות. תראו את שני הצדדים, תבינו שאי אפשר להפוך אישה לאלמנה חיה, לגמור את החיים שלה, לא לתת לה להתחיל מחדש. תמיכה בסרבנות גט היא תמיכה באלימות נגד נשים.
פמיליסטים יקרים, אני כבר לא אחפש את האמת בתוך המאמרים שלכם וכבר לא אעמול להבדיל בין האור והחושך. הפעם הגזמתם. אותי איבדתם.