פעם בא אל האדמו"ר רבי שלום דב מליובאוויטש, המכונה – הרש"ב, (יום ההילולא שלו – ב' ניסן) סוחר יהלומים עשיר. ישב הרבי ושוחח עם הסוחר, ותוך הדברים הפליג בשבחם ומעלותיהם של כמה יהודים פשוטים.
הסוחר לא התאפק, ואמר לרבי: אני, איני רואה מעלות ביהודים אלה, שהרבי דיבר עליהם.
הרבי התעלם מדבריו, והמשיך לשוחח עימו. במהלך השיחה, ביקש הרבי מהסוחר שיציג בפניו את היהלומים שלו. פתח הסוחר את צרור היהלומים שלו, הציגם לפני הרבי, וציין במיוחד את אחד היהלומים, שהוא מיוחד ונדיר במינו.
הביט הרבי ביהלום המדובר ואמר – אני, איני רואה ביהלום זה שום מעלה מיוחדת.
חייך הסוחר והגיב – בשביל להבחין במעלתם של יהלומים צריך להיות 'מבין ביהלומים'.
הגיב הרבי – גם בשביל להבחין במעלותיהם של יהודים, צריך להיות 'מבין ביהודים', ובזה אני מבין...
אכן, יהודי הוא כיהלום, ועלינו להבין ולהתבונן במעלותיו. אך יהלומים צריך גם ללטש, והאדמו"ר הרש"ב גם לימד דרך מיוחדת בליטוש 'יהלומים- יהודים'. דרך המתאימה מאד לתקופת ערב הפסח, ויכולה להיות עצה טובה לכולנו בחינוך ילדים – ליטוש יהלומי הנשמות שהופקדו בידינו.
הרש"ב הוא המייסד של רשת ישיבות חב"ד 'תומכי תמימים'. רשת ישיבות חסידית זו היוותה חידוש גדול באותם ימים, והיוותה סכר שבלם את סחף הצעירים לתנועת ההשכלה. אדמו"ר הרש"ב ובנו אדמו"ר הריי"ץ השקיעו אישית בליווי חינוכי של כל תלמיד.
בחצר הרבי היו אופים מצות שמורה בדקדוק רב. לאחר שנוסדה ישיבת 'תומכי תמימים' הוטלו עבודות טחינת החיטים ואפיית המצות על תלמידי הישיבה.
פעם, בא לישיבה תלמיד חדש, למדן ובעל כשרון, אך היו לו מידות גסות וגם פניו היו מגושמות ביותר. הרבי אישר את קבלתו, אך נתן הנחיות מיוחדות לסדר לימודו.
סמוך לר"ח אדר, כתב הרבי הרש"ב באופן מיוחד לבנו הריי"ץ שאת כל העבודות הקשות הנוגעות למצות השמורה יטיל על אותו תלמיד. ואכן התלמיד עבד קשה כשבועיים ללא מנוחה, ובהמשך הטילו עליו גם לבדוק שעות רבות את החמץ, ולהיות אחראי בזמן ליל הסדר בחדר אוכל, וגם ללמוד ולשנן מאמרי חסידות היטיב עד בוקרו של חג. התלמיד עמד יפה בכל המטלות.
באחרון של פסח היו התלמידים סועדים עם הרבי סעודת יום טוב. באותה סעודה רמז הרבי בחשאי לבנו על אותו תלמיד, ואמר: 'ראה נא כמה גדול כוחה של זיעה של מצווה! הרי הוא השיג פנים אחרות לגמרי. אין כבר הגסות, ומראהו פני אדם'.
מסיפור זה אפשר ללמוד רבות בתחום החינוך – להשקיע, ללוות את התלמיד, להאמין ביכולתו להשתנות. לראות בתלמיד יהלום אך גם לא לוותר לו, אלא להעביד אותו קשה כדי שיצמח.
יש כאן גם דגש מיוחד על זיעה של מצווה. האר"י הקדוש ציין במיוחד את הזיעה של אפיית מצות כמתקנת עבירות מסויימות, אך דומה שאפשר לראות בכך עניין רחב יותר.
לעיתים, אנו מטיפים לילד ולמתחנך שיחות מוסר, ומצפים ממנו להתחבר לעניינים רוחניים. לא תמיד, הילד והמתחנך בשלים או מצויים במצב נפשי שבכוחם או ברצונם להתעמק בעניינים שברוח. לעומת זאת, העשייה בכוחה לשלב את כולם. לא כולם יכולים לשמוע שיעור בענייני פסח ויציאת מצריים, אך כל אחד יכול למצוא את מקומו בעבודות הבית לפסח.
כשאדם הוא חלק מעשייה של מצווה, הוא ממילא כבר מחובר לה' ולרעיונות הרוחניים של המצווה, ועצם העשייה סוחפת אותו לכיוונים הנכונים ולהתעלות רוחנית. זו עבודת ה' של תקופת ערב הפסח, שבה הזיעה של המצווה מעדנת את כולנו. לכן כדאי לתת לכל הילדים מקום וחלק בעבודות הפסח, (גם אם בשטיפת הכלים, כל הסביבה מתרטבת...), כי בכך הם מתעלים רוחנית ומתחברים ליציאת מצריים. וכך גם בשאר המצוות, עצם העשייה מחברת ומרוממת רוחנית.
התעלות רוחנית זו ניכרת מיוחד בפנים עדינות, שהן הביטוי הגשמי לרוחניות האדם, "חכמת אדם תאיר פניו" (קהלת ח, א).
דומה שכך נהג גם משה רבינו בפרשיות ויקהל – פקודי. חטא העגל מופיע באמצע פרשיות המשכן. אם נעמיק בכך נגלה, שהפרשיות שלפני העגל עוסקות בציווי ה' למשה. לעומת זאת, הפרשיות שאחרי העגל עוסקות בהעברת המסר ממשה לעם, ובעיקר בביצוע המעשי של בניית המשכן, כליו ובגדי הכהונה. המילה 'ויעש' על הטיותיה השונות פותחת את רוב הפרשיות שבפרשות ויקהל-פקודי.
נראה, שהתורה מלמדת אותנו שהתיקון לחטא הוא בעשייה של מצווה. הלימוד העיוני נאמר לפני החטא, אך תיקון החטא נעשה על ידי עשייה של מצווה. (דרך אגב - יכולה הייתה התורה לתמצת את שתי הפרשות הארוכות הללו במספר משפטים – העם עשה את כל אשר צווה בפרשות תרומה ותצווה, אך התורה בוחרת לפרט שוב באריכות את כל תהליך איסוף התרומות, העשייה וההקמה, ללמד על חשיבות עשייה זו).
ובדרך רמז אפשר לצרף ולומר, שגם משה המריץ את העם לעשייה של מצווה מיד לאחר שקרן אור פניו, והעם ירא מהביט בו. יראה זו (עיין רש"י) נבעה מחטא העם, והבליטה את ריחוק העם מהארת הפנים. כדי לתקן זאת, הם פנו לעיסוק בעשייה של מצווה, עד שזכו בחנוכת המשכן ל"ותצא אש מלפני ה'... וירא כל העם וירונו ויפלו על פניהם".
ויהי רצון שנזכה כולנו לראות את היהלום שבנשמותינו, נשמות ילדינו וכל ישראל, ללטש יהלומים אלה בעשייה של מצווה, להתעדן ולהתעלות! הכנות נעימות ונעלות לפסח! הצלחה!