אנו מצויים בעיצומם של ימי הזיכרון והעצמאות. וכמידי שנה עולה הצורך לברר לעצמנו "ולשמחה מה זו עושה", מה חשיבותה של ההודיה.
חז"ל (סנהדרין דף צד עמוד א): מספרים: "ביקש הקדוש ברוך הוא לעשות חזקיהו משיח, וסנחריב גוג ומגוג. אמרה מדת הדין לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם! ומה דוד מלך ישראל שאמר כמה שירות ותשבחות לפניך - לא עשיתו משיח, חזקיה שעשית לו כל הנסים הללו ולא אמר שירה לפניך - תעשהו משיח? לכך נסתתם".
חזקיהו מלך יהודה, למרות צדקותו ודאגתו ללימוד תורה בהיקף עצום בעם ישראל, לא זכה להיות משיח, למה? מפני שלא אמר שירה כהודיה. זכינו לשוב לארצנו אחרי 2000 שנות גלות. אבותינו ואבות אבותינו חלמו והתפללו לשוב לציון, אך רק בדורותינו זכינו לכך. דומה שלעיתים "אין בעל הנס מכיר בניסו".
שומה עלינו ללמוד מדברי רבותינו על חזקיה, מה חשובה ההכרה בנס וההודיה על כך. אבותינו שחלמו ולא זכו, היו מוכנים לשלם מיליונים כדי לחיות במדינת ישראל, עם כל בעיותיה וסיבוכיה. להכיר בתהליכי הגאולה בהם אנו נמצאים, להודות ולשמוח ועם זאת להאמין, להתפלל ולהשתדל בכל יכולתנו, לקדם את המדינה, שתהיה אור לגויים ממש, בצדק, במוסר א-לוקי, בהתנהלות לפי דרכי תורה ומצוות ולהביא בכך לקידוש שם ה'.
במדרש נוסף (שיר השירים רבה פרשה ד ג) "וראוי היה חזקיהו לומר שירה על מפלת סנחריב דכתיב (דברי הימים) 'ולא כגמול עליו השיב (לו) יחזקיהו, (למה), כי גבה לבו', את חמי חזקיה מלך וצדיק ואת אמרת כי גבה לבו? אלא גבה לבו מלומר שירה. אתא ישעיה לגביהון דחזקיהו וסיעתו אמר להון (ישעיה י"ב) זמרו ה', אמרון ליה למה (שם /ישעיהו י"ב/) 'כי גאות עשה', אמרון ליה כבר 'מודעת זאת בכל הארץ', א"ר אבא בר כהנא: אמר חזקיהו, תורה שאני עוסק בה מכפרת על השירה, א"ר לוי: אמר חזקיהו, מה אנו צריכין לומר נסיו וגבורותיו של הקב"ה כבר מודעת זאת מסוף העולם ועד סופו, לא כבר עמד גלגל החמה באמצע הרקיע וראו נסיו וגבורותיו של הקב"ה עד סוף העולם".
כלומר לפי ר' אבא, חזקיה חשב שתורתו תכפר על הצורך בהודיה, והחידוש כאן הוא שלימוד תורה עם כל חשיבותו, אינו תחליף לצורך בהודיה. מדברי ר' לוי, נראה שחזקיה, חשב שאין צורך להודות על דברים טריוויאליים וידועים. לימוד נפלא לכולנו, גם בחיי היום יום. מי זוכר להודות לאשתו על ענייני היום יום שהיא משקיעה לטובתו ולטובת ילדיהם? מי זוכרת לומר מילה טובה לבעלה שעמל ויגע לטובת המשפחה?
על אחת כמה וכמה שחובה עלינו להודות להשם יתברך, על כל שלב משלבי הגאולה, לא אנו נחליט במקומו איך לנהל את העולם וכיצד לקדם את העם לקראת הגאולה השלימה. הגיע הזמן שנפסיק להסתפק ולפקפק! הנביא אומר לשבי ציון "מי בז ליום קטנות". בארו חז"ל, "מי גרם לשולחנם של צדיקים שיתבזבז? קטנות שהייתה בהם". הם ראו את הקמת בית שני והיה נראה להם "קטן" מדאי ולא מתאים, אמר להם הנביא, אל תזלזלו! תנו לקב"ה "לעבוד" לפי רצונו ותוכניותיו.
די לנו שנתבונן בארצנו שהתחילה להיענות לבניה השבים ומאז העליות הראשונות לפני כ-100 שנה, התחילה לפרוח, לאחר שממונה עת היינו בגלות. כל אומה ולשון שניסו להתיישב בה לא הצליחו(כפי שראינו ושמענו בפועל וכפי שכתבו הרמב"ן ורבינו בחיי, על הפסוק "ושממו עליה אויביכם" בפרשת בחוקותי). זהו קץ הגאולה שאינו דורש חשבונות של תאריכים, אלא כדברי רבי אבא בסנהדרין (דף צח א) "אין לך קץ מגולה מזה, שנאמר (יחזקאל ל"ו) 'ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל וגו' ".
נחגוג בשמחה, נאמר הלל, נקיים סעודות חג, נאמר דברי תורה ונודה על גאולתנו ועל פדות נפשנו, מתוך כך נזכה לגאולה שלימה, לביאת גואל ובנין אריאל!
מודים ומאמינים! זו דרכה של תורה! ו דרכם של גדולי ישראל לאורך הדורות!
חג עצמאות שמח לכל בית ישראל!