
"א-לוקים ניצב בעדת-אל, בקרב אלוהים ישפוט" (תהלים פב, א).
הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו בא "בתוך הדיינים השופטים לראות אם עושים משפט אמת" (מצודת דוד); ואין זה ביקור נימוסין גרידא: "לעולם יראה דיין עצמו כאילו חרב מונחת לו על צוארו, וגיהנום פתוחה לו מתחתיו, וידע את מי הוא דן, ולפני מי הוא דן, ומי עתיד להיפרע ממנו אם נטה מקו האמת, שנאמר 'אלהים נצב בעדת אל', ואומר 'ראו מה אתם עושים כי לא לאדם תשפטו כי לה''" (רמב"ם, סנהדרין כג, ח).
פסיקה מוטעית מקלקלת את השורה. "המשפט לאלוקים הוא" (דברים א, יז) – כי באמצעות המשפט ניתן לתקן עולם, או חלילה להביא לחורבן: "כמו שהיה צריך פועל א-לוקים ומעשהו לבריאת האדם והעולם, כן צריך משפט ושופטים להעמדת האדם והעולם וקיומם, כי אחר שהאדם מדיני בטבע א"א (אי אפשר) שלא יקרה ביניהם ריבים ודינים עושק וחמס אשר יבטל הקיבוץ וישוב העולם בכלל אם לא ימצא ביניהם נימוס ומשפט ושופטים, ומצד זה ידמה אותם כאילו הם א-לוקים יוצרי העולם, כי הם שותפים עמו בזה, שהוא ברא את העולם והם המקיימים אותו, וכמו שנאמר כל דיין הדן דין אמת לאמיתו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית" (מלבי"ם).
מכאן שיתוף השם א-לוקים ("שופט כל הארץ") – אלוהים (שופט בשר ודם), "כי צריכים הדיינים להידמות לשופט העליון כי המאציל והמאוצל צריך שיהיה דמיון ויחס אחד ביניהם" (כלי יקר).
אלא שלא תמיד נמצאו אנשים בעלי כל התכונות הדרושות. יתרו הציע למשה לבחור "אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע" (שמות טו, כא), אך מסתבר שנמצאו "אַנְשֵׁי חַיִל" (שם, כה) בלבד. פִּרקנו מדבר בתקופה שבה שופטים לא היו כליל השלמות – שפטו עוול, נשאו פנים, "לא ידעו ולא יבינו, בחשכה יתהלכו" – והתוצאה – "יִמוֹטו כל מוסדֵי ארץ" (ה); "כי על הדינין העולם עומד ונתקלקל היסוד נופל גם הבנין שעליו" (כלי יקר).
ודוק. כּתוּב אחד אומר: "על שלושה דברים העולם עומד – על התורה ועל העבודה ועל גמילות-חסדים" (משנה, אבות א, ב); כּתוּב אחר אומר: "על שלושה דברים העולם קיים, על הדין, על האמת, ועל השלום" (שם, יח). האין שני הכתובים מכחישים זה את זה? לא. בשביל שלושת הראשונים נברא העולם; ומשנברא, הריהו מתקיים בהתבסס על שלושת האחרונים (ר' יונה).
"וזהו כוונת רבותינו ז"ל באמרם כל הדן דין אמת נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית, כי הקב"ה ברא העולם להיות קיים, והרשעים שגוזלין וחומסין מחריבין אותו במעשיהם... נמצא שהדיין המשבר זרועות רמות הרשעים ולוקח מידם טרף ומחזירו לבעלים מקיים העולם וגורם להשלים רצון הבורא יתברך שבראו להיות קיים" (טור, חושן משפט, הלכות דיינים, א).
ואם – כמתואר בפִרקנו – השופט מעוות במקום לתקן, כי אז יש צורך בהתערבות א-לוקית כדי להבטיח את קיומו של העולם: "אמר הקדוש ברוך הוא: לא דיין לרשעים שנוטלין מזה ממון ונותנין לזה שלא כדין, אלא שמטריחין אותי להחזיר ממון לבעליו" (בבלי, סנהדרין ח, א).
אחד מטעמי הכשלון של שופטים בשר ודם המחייב תיקון, על דרך ירידתו של השופט העליון היושב במרומים ארצה, אל הזירה, נעוץ בסכנתה של אותה שותפות של אלוהים עם א-לוקים, עד שהשופטים לוקים בגאווה, רואים עצמם כ"בני עליון" (ו') ויש צורך להוכיחם – "כאדם תמותון" (ז') קרי – הרי אתם בני תמותה. לפיכך "ידרך ענוים במשפט" (תהילים כה, ט).
הרמח"ל ב"מסילת ישרים" מלמדנו על דרך קניית הענווה, והיא חשובה ליושב על מדין לבל תצא תקלה תחת ידו: "יתבונן תמיד להכיר חולשת השכל האנושי ורוב טעויותיו וכזביו, שיותר קרוב לו תמיד הטעות מהידיעה האמיתית, על כן יירא תמיד מהסכנה הזאת ויבקש ללמוד תמיד מכל אדם ולשמוע תמיד לעצה פן יכשל, והוא מה שאמרו זכרונם לברכה: איזהו חכם? הלָּמֵד מכל אדם" (אבות ד, א)".
זהו המתכּון שמתווה הנביא מיכה לכל אדם, והוא תמצית תנאי הכשירות לנושא במשׂרה שיפוטית לעשות מלאכתו נאמנה: "הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' אלוהיך דורש ממך, כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם א-לוקיך" (מיכה ה, ח).
_________________________________
יהיו הדברים לכבודו של מורה וחבר, אליקים רובינשטיין, המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, בהגיעו לגיל שׂיבה, שופט שהתקיימו בו שבע תכונות שמונה הרמב"ם: "בית דין של שלשה, אף על פי שאין מדקדקין בהן בכל אלו הדברים, צריך שיהא בכל אחד מהן שבעה דברים, ואלו הן: חכמה, וענוה, ויראה, ושנאת ממון, ואהבת האמת, ואהבת הבריות להן, ובעלי שם טוב" (שם, ב, ז).
מתוך הפרק היומי בתנ"ך