'סגולת ישראל' - על פי קורח, ליבוביץ' והרב קוק
'סגולת ישראל' - על פי קורח, ליבוביץ' והרב קוק

במדרש מובא, שקורח טען כלפי משה, שהוא ממציא את המצוות מליבו. כך נאמר שם :"ויקח קרח מה כתיב למעלה מן הענין (במדבר טו) ועשו להם ציצית קפץ קרח ואמר למשה טלית שכולה תכלת מהו שתהא פטורה מן הציצית א"ל חייבת בציצית א"ל קרח טלית שכולה תכלת אין פוטרת עצמה ארבע חוטין פוטרות אותה, בית מלא ספרים מהו שיהא פטור מן המזוזה אמר לו חייב במזוזה א"ל כל התורה כולה רע"ה פרשיות אינה פוטרת את הבית פרשה אחת שבמזוזה פוטרת את הבית אמר לו דברים אלו לא נצטוית עליהן ומלבך אתה בודאן..." [במדבר רבה (וילנא) פרשת קרח פרשה יח,ג]

קורח רוצה להראות את חוסר ההגיון במצוות, וממילא מגיעה המסקנה המתבקשת, שמשה רבנו ממציא המצוות [חלילה] מליבו. יתר על כן, קורח טוען שאין צורך בכל כך הרבה מצוות. קורח הביא לעולם את האמירה המהממת 'כל העדה כולם קדושים'. לעומת אמירת התורה 'קדושים תהיו', כלומר, שצריך לעמול ולהתקדש, בא קורח וטוען, 'כולם קדושים'. כל העדה הם בני האבות הקדושים, פועם בעורקיהם 'דם כחול' דם קדוש. עם ישראל הוא עם סגולה, אין צורך ואין אמת במצוות, די בעשרת הדברות ששמענו בסיני.

כ'אנטי תזה' לקורח, בא פרופ' ישעיהו ליבוביץ', וכופר בכל המושג של 'סגולת ישראל'. "ליבוביץ ראה בקיום המעשי של המצוות את מהותה של הדת היהודית, ואף של האמונה היהודית. לטענתו האמונה מתגלמת במערכת המצוות, ומחוץ לה אין היא קיימת"[1].

הרב קוק מדבר על המתח שבין 'סגולה' ו'בחירה' באיגרתו המפורסמת, איגרת תקנ"ה. כך הוא כותב :"..שני דברים עקריים ישנם שהם יחד בונים קדושת-ישראל וההתקשרות האלהית עמהם. הא' הוא סגולה, כלומר טבע הקדושה שבנשמת ישראל מירושת אבות, כאמור: "לא בצדקתך וגו'" "רק באבותיך חשק ד' לאהבה אותם ויבחר בזרעם אחריהם" , "והייתם לי סגולה מכל העמים" ; והסגולה הוא כח קדוש פנימי מונח בטבע-הנפש ברצון ד', כמו טבע כל דבר מהמציאות, שאי-אפשר לו להשתנות כלל, "כי הוא אמר ויהי", "ויעמידם לעד לעולם" . והב' הוא ענין-בחירה, זה תלוי במעשה הטוב ובתלמוד-תורה. החלק של הסגולה הוא הרבה, באין ערוך כלל, יותר גדול וקדוש מהחלק התלוי בבחירה אלא שברית כרותה היא, שהסגולה הפנימית לא תתגלה בזמן הזה כ"א לפי אותה המדה שהבחירה מסייעה את גילויה, ע"כ הכל תלוי לפי רוב המעשה וקדושה האמונה ותלמוד-תורה. והשי"ת, הנוהג בחסדו בכל דור, מסדר הוא את סדרי הנשמות הצריכות להופיע בעולם : לפעמים כח-הבחירה מתגבר וכח-הסגולה עומד במצב ההעלם ואינו ניכר, ולפעמים כח-הסגולה מתגבר וכח הבחירה עומד במצב 
הנעלם. וכל עיקרה של ברית - אבות, שאיננו פוסק אפילו כשתמה כבר זכות- אבות , הוא בא מצד כח-הסגולה, ובעקבא-דמשיחא מתגבר ביותר כח-הסגולה...[ איגרות ראי"ה חלק ב' איגרת תקנ"ה]

איגרת זו, הנקראת 'איגרת תקנה', יש בה תקנה למי שאינם שומרי תורה ומצוות, שבכל אופן מאיר בקרבם אור הסגולה[2].

ליבוביץ' האשים את הרב קוק ב'קורחיות'[3]. ולא רק את הרב קוק. הוא כתב, שריה"ל, מהר"ל והרב קוק, הלכו בדרכו של קורח. אך לפי המתבאר להלן, יתבאר עד כמה הרב קוק רחוק מגישה כזו.

זאת נוכל לומר, שקורח תלה הכול בסגולה, אין צורך במצוות. ליבוביץ' תולה הכול בקיום מצוות ובעשייה[4]. אין סגולת ישראל. הרב קוק מביע את הגישה הממצעת - יש סגולת ישראל גם במי שאנו שומר מצוות, אך יש גם בחירה של האדם, והיא משפיעה וחשובה מאוד.

יתר על כן, הרב קוק משווה את הקורחיות לנצרות[5]. מה שעשה קורח בישראל עשתה הנצרות לכל גויי הארץ. אין צורך במצוות לזיכוך האדם. כולם קדושים בשווה. כנגד גישתו של קורח כותב הרב [שם] דברים חריפים :"הקריאה של "כל העדה כולם קדושים ובתוכם ד'" היתה קריאה לועגת לכל תוכן הקודש ולכל הרוממות וההכנה התוכית, הדרושה להעשות עד שיהיה הקודש מבוסס בחיים באמת, שיהיה מובטח מכל פגם וסאוב, שלא יהפך לרועץ ולצרה היותר גדולה של העולם. על כן הוכרח הדבר שירד חיים שאולה, להאבד מתוך הקהל ולהיות לעולם לאות לבני מרי שלא יהיו עוד כקרח וכעדתו.

ממשיך הרב וכותב כנגד הנצרות :"הקריאה אל כל העמים, השקועים בכל רפש הטומאה, בכל מעמקי הרשע והבערות, בתהומות החשך היותר מחרידות: "הנכם כלכם קדושים, כלכם בנים לד', אין הפרש בין עם לעם, אין עם קדוש ונבחר בעולם, כל האדם הוא קדוש בשוה", - זאת היא הקרחות האנושית...

עוד כותב הרב קוק:" העולם צריך שיכיר, כי לא בהגה אחד, באמרת אמונה מתוארה לבדה, די לאדם לעוף לגן עדן, וכל אוצר הרעה, הרצח והתעוב, הספון בכל חדרי רוחו, בדמו ובבשרו, יכול להשאר בעינו, וממילא הלא איננו צריך צרוף ולמוד, רכוז ועליה..."

הרב קוק מסיים את מאמרו שם, בכך שתקנת העולם תהיה ע"י אחיזה בשולי גלימתו של עם ישראל, שקנה את מדרגתו בעמל עצום. זו לשון הרב :"אז יבורר לכל, כי סגולת הקודש אינה סגולה זלה, שיכולה להנטל בכל ידים מסואבות, כי אם סגולה העולה בעמל נורא במסירת נפש קבועה, וע"י זכות נחלת קודש של אבות לבנים נושאי עולם באהבה ושומרים דרך ד' בכל עז".

הנה שוב השילוב המנצח. בחירה וסגולה. מחד, 'עמל נורא ומסירות נפש קבועה'. מאידך, "זכות נחלת קודש של אבות לבנים". שנזכה.

**************************************************************************************************

[1] ויקיפדיה ערך 'ישעיהו ליבוביץ'

[2] מובן שאין זה אלא רמז, שהרי זו איגרת מספר תקנ"ה.

[3] בספרו 'הערות לפרשת השבוע'.

[4] הפלא הוא, שלפי ליבוביץ', מי שאינו מקיים מצוות נזרק מכלל ישראל, ובכל אופן, דווקא יהודים שאינם דתיים ראו בו את מורם ורבם.

[5] אורות, ישראל ותחייתו פיסקה ט"ו.