ירושלים שלנו,
לא זכינו לראות אותך בתפארתך, אבותינו לא שמעו את צלילי הלויים המנגנים בתוכך וכבר דורות שלא נשמע בתוכך קולות כוהנייך ונביאיך. הפלא הגדול הוא שלמרות אלפיים שנות גלות וחורבן עדיין השם שלך מבעיר אש בלב. יהודים מכל הסוגים והארצות נזכרים בך בערגה, אך כששואלים מה כל כך מיוחד בך מתקשים למצוא הגיון בתשובות. מרוב התרגשות ושמחה על החזרה אלייך אין מילים שכליות בפה המתארות אותך. תמונות מדהימות של סמטאות העיר העתיקה כובשים לבבות בלי להבין למה.
ירושלים שלנו, מה סוד קסמך?
בשביל להיפגש קצת עם הקסם צריך להיזכר קצת איך עלייה לרגל הייתה נראית.
נכנסים דרך שער האשפות ומצד שמאל עומדים קבוצת ירושלמים שקוראים לכיווננו "שלום לכם! מאיפה הגעתם? ברוכים הבאים לירושלים!" בצד ימין רואים מקווה אדיר מימדים בו אנשים מיטהרים לקראת הכניסה להר הבית. מתקדמים קצת ואז רואים את שערי חולדה המתנשאים לכיוון דרום.
למרגלות השערים יושבת חולדה הנביאה עם קבוצת תלמידות קרובות ומלמדת אותם דברים עליונים. מולנו, בפינה הדרומית-מערבית של ההר יש גרם מדרגות אדיר מימדים המוביל לסתיו המלכותי, מעין פרגולה מפוארת המיועדת לאצולה הישראלית. האוויר מלא בריחות משכרים של הקטורת. ריח הקטורת דומה לריח בושם עדין ונעים. מרחוק שומעים את צלילי הלויים שרים ומנגנים.
עולים דרך שערי חולדה המקורים וסוף סוף עולים להר. רחבה אדירה נפרשת לכל כיוון ומלאה ביהודים יקרים ונרגשים. פונים ימינה ונסחפים עם כולם. לידנו הולכת משפחה עם תינוק קטן במנשא שמספרת שבאו להקריב קרבן יולדת.
בדרך נפגשים עם מכרים שעברו מסע ארוך ומייגע במדבר ולכן מביאים קרבן תודה על חייהם שניצלו. כשמגיעים עד איזור העזרה נעמדים ליד החיל שזו חומה נמוכה המזכירה לנו שרק אם נטהרנו ניתן להיכנס. כשעולים במדרגות המובילות מעזרת נשים לעזרת ישראל ההתרגשות מתעצמת. הגענו. כהנים, לויים וישראלים עובדים ביחד מתוך אהבה ושמחה גדולה. הנה מגיע תורנו להקריב את הקרבן שלנו, לספר את התהליך שעברנו ולקרב אותו לאבינו שבשמים.
קשה לעזוב, כואב לצאת אבל הגיע הזמן לפנות את העזרה ליהודים נוספים שהגיעו. נשאר בפה טעם של עוד וכבר בדרך החוצה חולמים על הפעם הבאה שנגיע. זאת חוויה אדירה שמלווה אותנו למשך כמה חודשים עד שהגעגועים ילכו ויתעצמו מחדש ונבוא במועד הבא.
החיים בלי ירושלים בשיאה הם חיים קצת אפורים וחסרי חן. יכולות להיות סערות רגשיות אך הן יהיו סביב הבלים ושטויות ולעומת זאת עולם הקודש ישאר רגוע, שכלי, מתון ומבוגר. הגעועים לירושלים שצפים ועולים בשלושת השבועות נובעים מהמחסור האדיר בדבקות, מהיובש שלעיתים מרגישים ביחס לקודש. בעצם אנחנו מתגעגעים למי שאנחנו באמת, אנשים שמתלהבים מהטוב, "ממלכת כהנים וגוי קדוש".