בנוהג שבעולם התלהבות הינה תופעה השמורה לגילאים צעירים. ככל שהילד צעיר יותר כך הוא מתלהב בתדירות גבוהה יותר ובעוצמה גדולה יותר. ילד קטן מתלהב משטויות ודמיונות. כשהוא גדל אז רק משחקים מושקעים מרגשים אותו. כאשר גיל הנערות מגיע הוא נסחף רק מדברים מסוימים ורק בשעות שהוא ער. כשסוף סוף מגיע הרגע המיוחל בו הוא לובש את מדי צה"ל הוא צועק עד מתי ומנסה ל"התחפשן" באוהל...
אחרי השחרור הוא נעשה לאדם רציני מאוד ששקוע עמוק בטרדות היום-יום ומתקשה למצוא זמן להתלהב בכלל. כשהוא גדל עוד יותר הוא מספר לכולם ש"נער הייתי וגם זקנתי" ואין סיבה באמת להתלהב ולחלום.
"גם אני הייתי ככה בגילך" הוא נשף לעברי "אבל זה עבר לי". נאנח אנחה כבדה והולך לעבר הכלום. הזקן העייף רוצה לנוח. לחדול.
"זכיתי להכיר מישהו הרבה יותר זקן ממך שמתלהב הרבה יותר ממני", עניתי לו.
הוא הסתובב. הביט בי והמשיך ללכת באיטיות.
זה לא ייאמן שאברהם אבינו בן תשעים ותשע שנים רץ ומתלהב בשביל לקיים את מצוות הכנסת אורחים. ביום השלישי שאחרי ברית המילה, בשיא הכאבים, הוא רץ החוצה. למרות החום וחוסר הנוחות הוא רץ אל הבקר.
היו לו מאות עבדים אך לא שלח אחד מהם כדי לזרז את שרה אלא עשה זאת בעצמו. התורה מפגישה אותנו עם התלהבותו של האדם הגדול בענקים ומעוררת בתוכנו את החשק שנרדם. הסיפור נועד בשביל "להגיד רוב חשקו בנדיבות" (רמב"ן יח ז).
ההתלהבות הטבעית של ילדים היא חומרית ולכן גם דועכת עם הזמן. לכן ילד מתלהב במיוחד מדברים חומריים. לעומת זאת, התלהבות קדושה איננה דועכת לעולם,
"אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה" (ויקרא ו ו).