מה יותר שבלוני, תמים ועממי מתוכנית בישול? כולנו אוהבים אוכל טוב, אוהבים לראות את תוצאות ההשקעה ואת העיצובים, הצבעים והמתכונים המקוריים שמציגים לנו.

אמנם אין אפשרות לטעום פיזית את הביצועים הקולינריים אך לכל הפחות אנחנו יכולים לדמיין את ההנאה ואף לנסות לחקות את המתכונים שהוכרזו כמוצלחים ביותר.

רק מצער הדבר שתוכניות אלו רחוקות מלקדם את ערך הכשרות, אף שרוב מוחלט של תושבי מדינת ישראל עדיין שומרים במידת מה על כללי הכשרות בבתיהם.

ומה יעשו ההפקה כדי לעורר את הרייטינג, המצרך החיוני לכל תוכנית מצליחה? הרי קשה לשמור צופים שבוע אחר שבוע רק באמצעות סוגות שונות של אוכל, מרתקות ככל שיהיו. ישבו להם אושיות בישול בעולם ובארץ והפיקו ז'אנר של "מאסטר שף", תחרות בישול שכולל מתמודדים רב-גוניים וססגוניים מכל שכבות האוכלוסייה עם סיפור אישי עסיסי וכמובן עם קצת כישורי בישול.

ארבעה שופטים ניצבים על שרפרפים גבוהים ומראיינים כל מתמודד פוטנציאלי לא רק על ענייני בישול אלא על החיים שלהם, שאיפותיהם ומצוקותיהם. כמו פסיכולוגים בגרוש הם נוגעים בנימים כואבים, חושפים רגשות סוערים ומאפשרים כביכול למתמודדים להביע את דעותיהם והשקפותיהם. נדגיש "כביכול" משום שהשופטים לענייני בישול נוקטים פעמים רבות גישה פטרנליסטית ואמפתית כלפי המתמודדים, ומנווטים את שאלותיהם כדי לסחוט את האפקט הרגשי המושלם, עם כמה שיותר דרמה ודמעות לסחוף את הצופים.

כל מחזאי מתחיל יודע שכדי ליצור עניין צריך שיהיה גיבור שמתמודד מול כוחות האופל אשר זוממים להפילו אך לבסוף הוא מתגבר עליהם. במקרים מסוימים מתמודד יספר על ילדות קשה, על מחלה שהתגבר עליה או על מותם של יקירים שהשפיע רבות על חייו. התגברותו על אירועים מכאיבים אלה מתבטא בחדווה המלווה בבישול שמהווה סוג של תרפיה לכל הקשיים הקודמים שלו.

נראה בעליל שהמתמודדים הוכנו לחשיפה ולנבירה בתולדות חייהם וגם תרגלו עם ההפקה את התשובות המתבקשות. דומה כי הם אינם מבינים עד כמה הם פיונים בידי ההפקה גם כדי להנפיק את מנת הריגוש המתבקש וגם כדי להחדיר את האידיאולוגיה הרצויה.

בעונה הנוכחית הדתיים התורנים כוללים אחד מעקורי עמונה. אין יותר מרגש מלראות את מי שנעקר מביתו ללא כל פתרון דיור חילופי מנסה לשקם את עצמו ואת חיי שמונת ילדיו ומגיע לתוכנית בישול. אולם באופן לא מפתיע השאלה הראשונה שהופנתה אליו הייתה: "לא בא לך לחזור לארץ, אתה אבא אחראי!" משמע שכנראה נחתת כאן מהשטחים הכבושים בלי שום התראה מוקדמת. אמירות פוליטיות ואידיאולוגיות מסוג זה מהווים את הסאבטקסט של התוכנית, שמנסה לחנך את צופיו איך לחשוב ולהתייחס למיעוטים שונים ואף לאזורים שונים בארץ.

קחו את החרדיה התורנית אלישבע, שהספיקה להתחתן בגיל 19, להתגרש אחרי 17 שנים "קשות ביותר" ואף להינשא מחדש לבחור דתי-לאומי והיא רק בת 37.

ההפקה אינה מבזבזת זמן על זוטות וישר יורדת לפרטים האינטימיים. "זה היה שידוך או אהבה?" שואלים על נישואיה הראשונים, כאילו שידוך אינו יכול ליצור אהבה ומטרתו לאמלל את הצדדים בשם ההלכה. אלישבע עונה בפנים נוגות: שידוך. כדי שהצופה הכי נבער יבין את הכוונה שואלים השופטים: "לא הכרת אותו לפני כן?" ואלישבע מהנהנת, ומוזיקת הרקע הופכת עגמומית בתיאום כאשר השופטים שואלים "והתחלתם לחיות יחד?" רק כדי שהצופה החילוני המצוי יוסיף להתפלץ על הכת החשוכה שחיים יחד כאיש ואשה בלי להכיר אחד את השני. אלישבע מספיקה להוסיף שיש לה שלשה ילדים מה-מ-מ-מים, אבל הפסיכולוגים אינם מרפים: "מה התקלקל?" ואלישבע מודה שזה לא עבד מההתחלה.

קצת נבוכה היא אומרת שאינה רוצה לפרט, (וטוב שכך, כי יש גבול למציצנות) אבל בכל זאת היא מציירת אישה נמוכה- מטר חמישים וארבע- מול "חמולה ענקית" של בעלה, שהם "אנשים חזקים עם כח,כבוד, כסף." וואלה, יש לנו פה גבור ונבל, תביאו את הפופקורן! השופט אייל תוהה כיצד היא נשארה בנישואין 17 שנים "ולא יכולת לדמיין שאת יכולה להשתחרר", משמע שנישואין דתיים דינם כנישואין קתוליים ללא מוצא של גירושין. העובדה שיש שמנסים להציל נישואין כושלים ואינם חותכים מיד אינה תואמת את ההשקפה הליברלית שאותה רוצה התוכנית לקדם. אלישבע עונה בדיוק מה שרוצים השופטים לשמוע: "לא חשבתי שמגיע לי טוב." הנה נחשפו הדתיים המסכנים שמוכנים לוותר על חיים טובים- כמה חבל! הפרצופים של השופטים אומרים הכל.

המסר הסמוי שמחלחל לכל הצופים עטוף בצלופן התמים של תוכנית בישול, אבל הוא לגמרי לא תמים. מטרתו לקעקע, ללעוג ולבזות צורות חיים ואופני חשיבה מסורתיות או ימניות שאינן תואמות את האג'נדה של המפיקים, ואולי לגרום לצופים לאמץ את אותן תפיסות "נאורות" של השופטים. אם לא הספיקה לנו הנאורות של שופטי בג"ץ, שופטי מאסטר שף ידאגו לספק לנו ערכים, תובנות ותפיסות עולם במסווה של אוכל טעים.