מצעד מפואר כנגד איש אחד
מצעד מפואר כנגד איש אחד

אי אז במאה ה־19 כתב הסופר אברהם מאפו בספרו "אשמת שומרון": "ואמת ונכוחה ברחו משערי שומרון, להיטמן בנקרות צורים ובסעיפי הסלעים, ביער שָכַן הצדק ובמערות - האמונה".

על הרקוויאם לתקשורת בישראל, על הזניית המקצוע המכשיר שומרים על הדמוקרטיה, על הקריאות למרד, למהפכה ולאלימות, ייתכן ולא ייכתב או יסופר בתולדות ישראל. ואולי מפני שמאפו חי הרבה לפני שיהודה ושומרון הפכו ל"שטחים כבושים". 

שוב מצעדי נאורים ברחוב רוטשילד. לא חלילה על "בידודה המדיני המזהיר" של מדינת ישראל, או על בריתות בין מדינות רבות לישראל, שלא שערום אבותינו. לא על נסיקת התל"ג וצניחת האבטלה, לא על עומסי תנועה בדרך לנתב"ג. הרשימה ארוכה מני ים. זהו מצעד מפואר כנגד איש אחד, האיש שלכבודו הוצבה גיליוטינה ברחוב רוטשילד ב"מחאה" ההיא, שתמונותיו הוצגו עם חבל תלייה כרוך על צוואר, שחליפותיו הוחלפו במדי הצורר הנאצי - האיש, מושא הערצתם ואהבתם של מיליונים, מתקבל בקריאות: "ביבי בן ****, שאלוהים ייקח אותך", "בן אלף חקירות". 

תזכורת: המחאה החברתית ההיא החלה בשדרות רוטשילד ביום הבסטיליה, 14 ביולי 2011. הסומק חזר ללחיי השמאל. הסיסמאות, הדגלים, השלטון והחוק, התקשורת וצבא העיתונאים, החרמות והגיליוטינות, האיומים וההשפלות. וכמו אז הם מכריזים "עולם ישן עדי היסוד נחריבה". מיצגי שווא שחורים מבוקר ועד חצות ולמחרת, ואחרינו המבול. וכשגורמים במשטרה מעוּדָדים ממספר המשתתפים בהפגנות, כשדין אחד למפגינים נגד היועמ"ש לממשלה ודין הפוך למפגינים מול ביתה של נשיאת ביהמ"ש העליון, הרי על נקלה אפשר להוסיף למצעדי המהפכה את צבא המשטרה והשופטים גם יחד.

נתניהו לא לבד. נאורי השמאל הבריונים תלשו בחמת זעם קדושה את תמונותיו של השר משה כחלון. יען כי "תהיו כחלונים" - אמרת שפר של נתניהו - כבר לא באה להם בטוב, לנאורים השבעים, מדושני העונג, אדומים, בדיוק כמו במחאה ההיא. אותו פרופיל סוציו־אקונומי לאלו ולאלו. נתניהו מסמל בעיני השמאל את הבוגד הלבן, האיש שאין לו אלוהים מלבד הסיגרים, האיש המושחת עד בלי הכר, "נהנתניהו" כשפת הביבים של חסרי התרבות. האיש הנרדף זה כעשרים שנה על עוול אחד בכפו: הוא ניצח את פרס. 

ומסביבו של "איש הביבים", כלבי רוטווילר. חברי כנסת חדשים, רהוטי שפה, לא נעלבים, משיבים כהוגן למראיינים חסרי בושה וסובלנות, ורק פגם אחד מאפיין אותם: הם טרם סיימו את המעבר מקוף לאדם נאור; הם פשוט מעדות המזרח. נבחרי הציבור היקרים העושים מלאכתם על פי ההיגיון והצדק, במצוות הבוחר, דוד ביטן, דוד אמסלם, מירי רגב, דני דנון, מאוימים על ידי כתבי אישום מופרכים, מושפלים מעל כל במה ומבוישים כמצורעים. חסרי תרבות שכאלה.

עצוב עד מאוד. 100 שנה מאז הצהרת בלפור, למגינת ליבם של פוסט־ציונים, נאורים בעיני עצמם, יושב ברחוב בלפור, מי שבעיניי הוא ראש הממשלה הטוב ביותר שקם לעם היהודי. האיש הזה מוליך את העם והמדינה אל פסגות שאפילו בגדר חלום לא היו בימים ההם, מוחרם כעת על ידי אספסוף בדרך רוטשילד ליד גיליוטינות, בואכה ברלין.

באדיבות "ישראל היום"