יועז הנדל, "למה מה קרה"?
יועז הנדל, "למה מה קרה"?

בשבוע שעבר הבעתי עמדה  שהרב שרלו טועה בהליכתו להפגנה ברוטשילד. השבוע יועז הנדל הרים את הכפפה שזרק הרב שרלו בהליכתו לרוטשילד, והכריז שהוא הולך במוצ"ש להפגין בכיכר ציון בירושלים.

היושרה וההגינות של הרב שרלו עשו לו "רגשי" ו"מצפון", והוא נענה לאתגר בדרך דומה, אך שונה. בבחינת משנה מקום משנה מסר.

ולעניות דעתי גם הוא טועה. והדברים נאמרים דווקא מתוך הסכמה רחבה עם מה שאומרים הרב שרלו, יועז הנדל וישראל הראל במאמרו ב"הארץ". הערכים והעקרונות נכונים, אך יש עניין של מסגרת זמן ומקום, ופרופורציות בלתי מותאמות, משדרים משהו אחר. ללכת לרחוב, בין אם בת"א או בירושלים זה להגרר ולהיסחף אחרי האווירה שמנסים לסחוף יוזמי ההפגנות בפ"ת ובת"א, וזה לכשעצמו מסר לא נכון.

יועז היטיב ממני להסביר למה לא נכון ללכת לרוטשילד, ומה מפריע באווירה הכללית שם, והמסרים ההזויים של  אלדד יניב, מראשי ההפגנות. הפריע לו גם העירבוב בין מסרים נגד השחיתות, שכל אדם דתי וימני יכול להזדהות איתם, לבין השלטים והסיסמאות נגד הכיבוש ושהכיבוש משחית. היות והוא לא מצא את מקומו שם, הוא הרגיש חייב להיות איפהשהו, חיפש מקום ומצא אי שם בכיכר ציון בירושלים. סימבולית מעבר יפה מת"א לירושלים. אבל זה גם  מקום עם היסטוריה של הפגנות, טעון בהרבה משמעויות מודעות ולא מודעות בקולקטיב הישראלי, כביכול רקע יותר מתאים לימין ודתיים אבל לא בטוח שזה משרת את המסר. אבל נניח שכן.

  עיקר השאלה שאני מפנה ליועז "למה מה קרה". וזה לא בא ממקום שמצדיק את ה"למה מה קרה" של ביטן, וה"אז מה אם יהיו המלצות" של נתניהו. הטענה העיקרית שלי שאין ברעש האחרון סביב חקירות נתניהו סימנים להשחתה נוראית של מדינת ישראל.  יש בהחלט בעיות שדורשות טיפול שורש נקודתי. כל ראשי הממשלה האחרונים נחקרו, ונראה שנתניהו הוא לא הכי  מושחת ביניהם. לאריק שרון ואולמרט היה יסוד עברייני באישיותם, אבל נתניהו, בדומה לברק הוא לא מושחת מיסודו, אלא נהנתן חסר גבולות ומניפולטור בהגזמה. ועדיין ברק עולה גבוה ממנו ממרומי אקירוב, ועוקף אותו בסיבוב, ולא מתבייש לנסות לעלות על הגל האחרון. אגב, אלדד יניב הוא בוגר מבית מדרשו.

זעקת הגוואלד הציבורית הנוראה, היא חסרת פרופורציות, ומכוונת מטרה פוליטית מובהקת, וכל מי שחובר ל"עליהום" הזה משרת מטרות ואינטרסים אחרים. ומה לחברים הטובים שהזכרתי ולמטרות אלו. הצטרפותו של בוגי יעלון רק מוסיפה שמן למדורה. בוגי, אדם ראוי ומוכשר בפני עצמו, פגוע ללא תקנה מנתניהו ומחפש נקמה, וההתמודדות הציבורית והפוליטית שלו לא משדרת מסר ערכי נקי ונכון.

  אין ספק שנתניהו נתון ללחץ, ועשה שגיאות בשטף ובבהילות של הצעות החוק, שלחלקן יש היגיון מסוים. ההופעה שלו בכנס התמיכה השבוע לא היתה מוצלחת במיוחד, כמו רבים מהמהלכים האחרונים, ונראה שהוא שרוי במצוקה. לעומת זאת  הטענה כלפי הכתבים חמורי הסבר שמנפחים כמיטב יכולתם את החקירות, היא נכונה.

 למרבה הפלא  למרות הרעש הציבורי והפוליטי הנוראי, מוסדות השלטון, הפרקליטות, היועץ המשפטי והמשטרה איתנים ועושים את מלאכתם נאמנה. רוני אלשיך הוא סלע איתן, וכנ"ל אביחי מנדלבליט. יתכן  ויש צורך בחיזוק יכולתם לעמוד מול הלחצים, וכאן אולי המקום והתפקיד דווקא של אנשי ימין ודתיים לעמוד מאחוריהם. יש לתת להם לעשות את עבודתם נאמנה, וכל תוצאה שלא תהיה עם ישראל ידע כיצד להתמודד איתה ולהמשיך בעשייה.

 לכן אני מציע לחבורה היפה של הרב שרלו, יועז הנדל וישראל הראל להתארגן ולחשוב על דרך אלטרנטיבית להפגנות. אולי להוציא מודעות תמיכה, או לארגן כנסים במקומות מתאימים וראויים. לישראל הראל יש במה מכובדת בהארץ, וליועז הנדל טור בידיעות אחרונות, וגם לרב שרלו לא חסר בימות להביע עמדה ציבורית. רצוי להרחיב ולהשמיע קול רם וצלול יותר, אבל לא חייבים להסחף אחרי אלדד יניב לרחובות, רק כדי להשתוות ולאזן את רוטשילד.  אגב, אלדד יניב   כבר הזדרז לאמץ את יועז הנדל וכיכר ציון כחלק מפעילותו, שלוחה שלו.  "חיבוק דב" לא מפתיע. ולכך לא נכון להצטרף.

לכן אני מציע לחבורה היפה של הרב שרלו, יועז הנדל וישראל הראל להתארגן ולחשוב על דרך אלטרנטיבית להפגנות. אולי להוציא מודעות תמיכה, או לארגן כנסים במקומות מתאימים וראויים, ולהוריד את מפלס הרעש המפריע לשכנים.