עשרה בטבת מסמל התחלה. התחלת הפורענות. חז"ל שמו לב מאוד לנושא ההתחלה. בספר 'בני יששכר' כותב בשם ר' דוד אבודרהם, שאומנם לפי לוח השנה שלנו עשרה בטבת לא חל בשבת לעולם, אך אם היה חל, היה דוחה שבת. עד כדי כך. כי כתוב "בעצם היום הזה סמך נבוכדנצר" וניתן לעשות גזירה שווה ל"עצם היום הזה" של יום כיפור.
צריך להוסיף על דבריו, שגם אם היה חל בשבת, לא היינו צמים כל השבת, אלא רק מהבוקר, אך גם בכך יש חידוש גדול.
ממשיך ה'בני יששכר' ואומר, הרי ידוע שבתשעה באב רק לעת ערב הציתו אש בהיכל, ורובו נשרף בעשירי, ואעפ"כ, קבעו תשעה באב ולא י' אב [בתנ"ך כתוב י' אב] כי "אתחלתא דפורענותא עדיפה". דוגמא נוספת לחשיבות ההתחלה בעיני חז"ל היא בעניין זמני היום.
חז"ל אומרים שבעלות השחר הוא כבר יום, אלא שלכתחילה מחכים עד הנץ החמה. כלומר, כשעוד חושך בחוץ, חז"ל כבר שמים לב שמתחיל היום. כנ"ל לגבי הלילה. כשיש שלושה כוכבים, עדיין נראה יום בחוץ, אך חז"ל קובעים – זה כבר לילה.
כנ"ל לגבי אתחלתא דגאולה, סימנים ראשונים של ארץ ישראל נותנת פירותיה, מספיקים לחז"ל לומר שמשהו חדש מתחיל כאן. אף בעשרה בטבת, עצם זה ש'סמך נבוכדנצר' את המצור על ירושלים, מחייב צום, אתחלתא דפורענותא.
הקביעה בימינו את יום הקדיש הכללי לעשרה בטבת, מהווה אמירה מעניינת, שרוצה לראות כאן סגירת מעגל, לראות בשואה את סיום הגלות.
הרב קוק כותב [אורות, אורות התחיה כו] "מאמין הוא העם כולו, שאין גלות עוד אחרי הגאולה ההולכת ומתחלת שלפנינו, ואמונתו העמוקה הזאת היא בעצמה רז קיומו היא..."
הרב פילבר ['איילת השחר' עמוד 46] מביא מקור לדברי הרב קוק במדרש תנחומא [פרשת שופטים ט'] על הפסוק :"וְהַשְּׁלִשִׁית יִוָּתֶר בָּהּ" (זכריה יג, ח) שאין מתיישבין בארצם אלא בגאולה שלישית. גאולה ראשונה זו גאולת מצרים, גאולה שניה זו גאולת עזרא, השלישית אין לה הפסק".
הרב פילבר אף מביא סיפור של ד"ר יעקב הרצוג, בנו של הרב הראשי יצחק הרצוג. [מובא בספרו 'עם לבדד ישכון – עמ' 16] הרב הרצוג ביקר בארה"ב בשנת 1941 והנשיא רוזוולט הזהירו לא לשוב לארץ, העומדת להיכבש בידי גנרל רומל הנאצי. ענה לו הרב הרצוג, שהנביאים ניבאו על שני חורבנות ולא על חורבן שלישי. ואכן הנס קרה, והתבוסה של הגרמנים החלה בנפילת רומל.
שנזכה לגאולה השלמה!