הדמוקרטיה הישראלית עדיין מלקקת את פצעי המהפכה החוקתית שיצר ברק לפני כעשרים שנים והפך באמצעותה את בית המשפט העליון למחוקק על.
השבוע שבר ברק שיא מסוכן חדש ועבר לשלב הבא. אם בעבר קבע, ללא כל סמכות מפורשת בחוק, שבית המשפט רשאי לפסול חוקים הסותרים את חוקי היסוד, השבוע התקדם ברק צעד משמעותי נוסף לעבר התהום וקבע שבית המשפט העליון רשאי גם לפסול חוקי יסוד שאינם תואמים את ערכי מגילת העצמאות, מגילה שמעולם לא התקבלה בכנסת כמסמך בעל מעמד חוקתי, ושבג"ץ קבע כבר בימי קום המדינה שאין לה שום מעמד שכזה.
עד היום כשהצדיקו את פסילת החוקים דיברו בשם קדושתם של חוקי היסוד; כעת, כשחוק יסוד הלאום, שהוא לצנינים מבחינת האליטות הישנות, מציץ מעבר לפינה - הפכו חוקי היסוד לעפר ואפר. "עקרונות היסוד" גוברים עליהם.
הפסלים שבנה היוצר במשך חצי יובל שנים מנותצים על ידו ברגע אחד של יאוש מהעם.
הבריחה מהעם לעקרונות היסוד היא הפיכה של המשטר הדמוקרטי המסורתי שלנו למשטר טוטליטרי של משפטנים.
ממשטר של כללים כתובים שקובעים נבחרי הציבור מבקשים להעביר אותנו למשטר של עקרונות מופשטים. כאלה שרק השופטים יודעים לזהות; עקרונות מופשטים שהשופט נוהג בהם כחומר ביד היוצר. ברצותו מאריך וברצותו מקצר.
חוקה אינה נוצרת בדיעבד, אינה נוצרת מכוח פרשנות ובוודאי שלא מכוח כתיבה אקדמית. היא נוצרת באמצעות העם ברעש גדול ובעוצמה אדירה שרק הדמוקרטיה יודעת להעניק.
חשובה ככל שתהיה מגילת העצמאות היא לא תהווה כלי לפסילת חוקים. בדיוק כפי שעם כל חשיבותם לא היה עולה על דעתו של איש שעשרת הדיברות יהוו כלי כזה. או שאנחנו במשחק הדמוקרטי או שלא.