יש הבדל גדול בין חובבן למקצוען. חובבן עושה דברים בשביל הכיף וללא מחוייבות ולכן התוצאות בהתאם. חובב נגרות יצליח לבנות שולחן אך הפרטים הקטנים יחסרו. העץ לא משוייף עד הסוף, הרגליים לא מתוכננות מספיק והצבע איננו אחיד. לעומת זאת מקצוען ידע איך לרדת לפרטים ולשים כל דבר במקום הכי מתאים. המרחק בין חובבן למקצוען נמדד על פי היכולת לדקדק בדברים הקטנים.
כל עם בוחר באיזה תחום להתמקצע. האסקימואים חיים באנטרטיקה הקפואה ולכן יש להם עשרות מילים לתאר את סוגי השלג. האנגלים אוהבים מלכותיות ולכן יש להם מערכת מפורטת של היררכיה מלכותית. מה התחום שבו עם ישראל החליט להתמקצע? איזה תחום אנחנו מפתחים היטב?
אנחנו עם שמח. לא רק ששמח במצבי קושי אדירים אלא גם מפרט ומפתח את מידת השמחה. לכן בעברית יש עשר מילים המתארות סוגים שונים של שמחה, "עשרה שמות נקרא שמחה אלו הן: ששון, שמחה, גילה, רינה, דיצה, צהלה, עליזה, חדוה, תפארת, עליצה" (אבות דרבי נתן לד ט). ששון זה לא שמחה וגילה זה לא עליצה. מכיוון שאנחנו מקצוענים בשמחה אנחנו מסוגלים להבחין בין סוגי השמחה. אברהם אבינו קרא לבנו בשם המבטא צחוק ושמחה, יצחק, מכיוון שאנו מומחים בשמחה.
למרות כל הקשיים והמורכבויות במדינת ישראל העם היושב בציון אופטימי ומאושר. ארגון הoecd מודד את המדינות החברות בו במדדי איכות חיים. אחד מהמדדים הוא שביעות רצון סובייקטיבית שבתרגום חופשי לעברית זה אומר שמחה. בתחום הזה אנחנו מהמובילים בעולם.
כששואלים ישראלי איך החיים הוא עונה "החיים שלנו תותים" ולכן אנחנו יותר שמחים מאזרחי אמריקה, אוסטריה, גרמניה, ספרד, אנגליה, צרפת, רוסיה, יפן ואיטליה. למרות הטרור, קשיי הקליטה, פערי המעמדות ועוד בעיות שונות עם ישראל ממשיך לשמוח על כל מה שיש.