פרופ´ איינהורן: יש"ע אינה שטח "כבוש"

, כ"ז באייר תשס"ג

כיממה לאחר שראש הממשלה שרון הגדיר את השהייה הממושכת של ישראל ביש"ע כ"כיבוש", וזאת להפתעת הישראלים וערביי הרש"פ, הוא נסוג ואמר כי מדובר ב"שליטה על אזורים 'הנתונים במחלוקת'", כך כותב ה"סן פרנסיסקו כרוניקל". דבריו של ראש הממשלה, צוין בכתבה, הביאו לביקורת חריפה כלפיו מצד גורמי ימין וגם מצד היועץ המשפטי לממשלה, שאמר כי אין לקרוא לאזורים אלו שטח כבוש.

במסיבת עיתונאים שערך בכנסת אמר על כך שר התיירות בני אלון: "עבודת פרך של הסברה ישראלית יכולה ללכת לאיבוד בטעות אחת שיוצאת מפי שליט". אמנם, ציין אלון, שרון הביע את צערו על ההתבטאות ההיא, "אך אי אפשר לתקן שגגה היוצאת מפי שליט גם אם מביעים צער עליה".

ח"כ יורי שטרן אמר כי המלה "כיבוש" היא מילת קוד מרכזית בשלילת הלגיטימיות של ישראל ובמתן לגיטימציה לטרור.

במאמר שהתפרסם בגליונו האחרון של הביטאון "נתיב" קובעת פרופ' טליה איינהורן, עמיתה במחקר בכיר במכון TMC Asser למשפט בינלאומי פומבי ופרטי ומשפט אירופאי בהאג שבהולנד, כי למעשה אין כאן כלל "כיבוש", וכי אחזקת ישראל בשטחי יש"ע אינה עונה על קריטריונים של שטח "כבוש".
יתר על כן, קובעת איינהורן: בהתיישבות יהודית צפופה ביש"ע מתממשת הכוונה הראשונית של כתב המנדט המקורי שהתקבל בוועידת סן רמו ב 1920 . באותה ועידה הופקדה ארץ ישראל כמנדט בידי הבריטים. במבוא לכתב המנדט נאמר במפורש כי הוא מבוסס על ההכרה הבינלאומית בקשר ההיסטורי שבין העם היהודי לארץ ישראל. על פי סעיף 2 לכתב המנדט היה על בריטניה "לדאוג לקיומם של תנאים מדיניים מנהליים וכלכליים שיבטיחו את הקמתו של הבית הלאומי היהודי בארץ ישראל".

איינהורן מוסיפה כי גם "הספר הלבן", שפורסם ב 1922 במטרה לבלום עלייה יהודית לארץ "הדגיש את זכותו של העם היהודי לבית הלאומי בארץ ישראל, ומאידך גיסא קרע לחלוטין משטח הבית הלאומי היהודי את עבר הירדן המזרחי, שהיווה כמעט 80% משטח המנדט, ומסרו לשליטת האמיר עבדאללה".
"את החלטת האו"ם בדבר חלוקת ארץ ישראל, מיום 29 בנובמבר 1947, על הקמת מדינה יהודית ומדינה ערבית הקשורות באיחוד מכסים, קיבל היישוב היהודי בארץ ישראל אך כל מדינות ערב דחו אותה מיניה וביה", כותבת איינהורן ומוסיפה: " תוקפן של החלטות עצרת האו"ם מותנה בקבלתן על ידי הצדדים ולכן הן המלצות בלתי מחייבות, ומשוללות כל תוקף משפטי".

" עד לשנת 48' היו חבלי יהודה שומרון ועזה כולם חלק משטח המנדט הבריטי", כותבת איינהורן בסוגיית המעמד המשפטי בינלאומי של יש"ע, ומוסיפה: "במלחמה השחרור תפסה מצרים שלא כדין את רצועת עזה, וירדן את שטחי יהודה ושומרון, "הגדה המערבית". מצרים לא תבעה לעצמה זכות ריבונית ברצועת עזה. לעומתה ירדן, בשנת 50' התיימרה לספח את יהודה ושומרון. סיפוח זה לא הוכר במשפט הבינלאומי. רק בריטניה, שהסתייגה מסיפוח מזרח ירושלים, ופקיסטן, הכירו בניסיון הסיפוח, וגם מדינות ערב התנגדו לו בחריפות. בשנת 67', בעקבות מלחמת ששת הימים, חזרו השטחים, שהיו מלכתחילה מיועדים לבית הלאומי לעם היהודי עלפי כתב המנדט, לשליטתה של ישראל".

איינהורן מוסיפה כי "ב 88' הצהיר המלך חוסיין כי ירדן ניתקה את קשריה המשפטיים והמנהליים עם הגדה המערבית".

"על פי המשפט הבינלאומי, לישראל זכות מלאה לשקוד על אכלוסה של ארץ ישראל בהתיישבות יהודית צפופה, תוך כדי הגשמת העקרונות שקבע חבר הלאומים בכתב המנדט המקורי", כותבת איינהורן.