שנים רבות מתנהל דיון אודות המשלחות והמסעות לפולין. החוק החדש שהעבירו כעת הפולנים מאפשר לדעתי הכרעה ברורה לטובת המצדדים בביטול הנסיעות לפולין.
זו הזדמנות לממשלה ושר החינוך להפסיק לעודד ולממן משלחות ובד בבד לגבש תוכנית שתחזק את החוויה של לימודי השואה באמצעות סמינריוני שואה בארץ העברת מצעד החיים לירושלים.
לא סוד הוא שהמסעות לפולין הפכו לעסק יקר מאוד המגלגל עשרות רבות של מיליונים ממנו נהנים בעיקר הפולנים, דרך חברות התעופה, שרותי המלונאות והתיירות, מסחר, דמי כניסה לאתרים ועוד. ביקורת של מבקר המדינה מלפני מספר שנים חשפה את השחיתות בכל ההתמסחרות של הפרויקט.
משרדי נסיעות שתיאמו מחירים מול משרד החינוך, חלוקת השוק בין החברות. גם הסיפור של השר לשעבר הירשנזון לא הוסיף כבוד למצעד החיים.
בפרויקט פולין משתתפים כיום כ- 40,000 תלמידים מהארץ ומחו"ל שכל אחד משלם כ- 6,000 ₪. ועוד כ- 10,000 משתתפים במשלחות של עובדי מדינה, צה"ל, משטרה וארגונים נוספים שמממנים את רוב העלות לעובדיהם. למשלחות מצטרפים ניצולי שואה לספר את הסיפור וברור כי כבר קשה לאנשי העדות הללו להגיע לפולין.
אזכיר בקצרה מספר תובנות שפורסמו במהלך השנים:
אין מחקר שהוכיח שלפרויקט הזה, שמשקיעים בו כל כך הרבה כסף, יש תועלת חינוכית.
הפולנים היו שותפים לנאצים, ולכן אסור לפרנס אותם דווקא בביקור במחנות ההשמדה.
לא במקרה הגרמנים מיקמו את המחנות בפולין, הם ידעו שהם לא יתנגדו. בבחינת "הלך הזרזיר אצל העורב".
פסיכולוגית, חוויה קצרה מותירה רושם קצר מועד. לעומת תהליך חינוכי ארוך, רציני, מעמיק, איטי, שמעצים את עומק האישיות באורח קבוע.
עלייה לרגל לחו"ל אינה ערך! בילוי באתרי תיירות ומסחר, אינו ערך! חילול שבת ואכילת טריפות אינו ערך!
מסעות בני הנוער כוללים גם פעילות תיירותית של הכרת מדינת ותרבות פולין. כך למשל רוב המשלחות עוצרות במהלך המסע לחצי יום בשוק הגדול בעיר זקופנה שבפולין. מבלות כמה שעות בעיר העתיקה של וורשה. שם יכולים בני הנוער לקנות להם ולמשפחותיהם מזכרות מן הדוכנים. יש הפוקדים גם את מכרות המלח בווייליצ'קה, גני שופן בוורשה ועוד... המסע הופך יותר לטיול מאשר מעשה חינוכי.
המסע לפולין עצמו מגיע לאחר הכנה של התלמידים בארץ. ותפקידו להוסיף את הפן החוויתי, ולייצר את הריגוש. מדריכים המיומנים היטב ביצירת האווירה המתאימה, משתמשים לעיתים קרובות במניפולציות רגשיות רבות עצמה.
לדעתי, על שר החינוך ומדינת ישראל לחדול ממפעל המשלחות לפולין. זהו מפעל שחרג מעבר לכל פרופורציה. יש אולי מקום למשלחות קטנות של תלמידים שמתעניינים ואולי יעשו בגרות בנושא תוך מחקר עומק שיתרום להבנת ההיסטוריה של עם ישראל והלקחים שהעם יכול ללמוד מההיסטוריה בדגש על עליה לארץ, מאות תלמידים ולא עשרות אלפים.
אני אישית השתתפתי בשנה שעברה במצעד החיים ביאסי, רומניה. הרומנים מכירים באחריותם להרג יהודים בשואה ומנסים בכל דרך להעלות את הנושא. בניגוד לפולנים, מוזיאון שואה שחנכנו ביאסי בשנה שעברה כולל את כל הסיפור כולו.
לסיכום, עדיף שבתי הספר יארגנו מסעות מוזלים בארץ. בהם יוכלו להשתתף כלל התלמידים ולא רק בעלי היכולת. את התקציב של עשרות המיליונים שיחסכו משרדי הממשלה רצוי ואפשר להעביר לרווחת ניצולי השואה שחיים בישראל, חלקם אף מתחת לקו העוני. במקום לשלם לבתי מלון ועסקים בפולין,
יש לנצל את ההזדמנות שנוצרה עכשיו עם החקיקה הפולנית ולהעתיק את מצעד החיים לירושלים, בירת ישראל, ומרכז העם היהודי המסמלת את צמיחת גאולתנו לאחר השואה. מצעד זה שבו ישתתפו עשרות אלפי תלמידים מכל רחבי הארץ ומהתפוצות יתקיים ביום הזיכרון לשואה ולגבורה במקום בפולין.
התהליך החינוכי יתחיל עם סמינרים בארץ ביד ושם, מוזיאון לוחמי הגטאות או ניר גלים. גם ירושלים תחוזק מאלפי לינות של תלמידים מהארץ ומחו"ל שיבואו לשהות 3 ימים בירושלים במסגרת הסמינריונים והמצעד.
זהו אתגר לשר החינוך ולממשלה. מול לחצים כלכליים ואינטרסנטיים מגזריים צפויים עומד הצורך בעיצוב דרך חדשה להנצחת השואה בדרך מכובדת, מעצבת, משמעותית ומשתפת את כל גווני החברה הישראלית.