משבר המים במדינה, הנמשך שנים אחדות ברציפות, פגע קשות בטבע, ובעקבות קריסת מערכות אקולוגיות המתבססות על נחלים הוא גרם במקומות אחדים נזק בלא תקנה לבעלי חיים ולצמחים.
\"שמורת החולה היא שריד אחרון של ביצות עמק החולה\", אומר הלל גלזמן, מנהל מדור ניטור נחלים ברשות שמורות הטבע והגנים הלאומיים. \"בשנות החמישים, כאשר ייבשו את אגם החולה, הותירו קטע קטן מהשטח כשמורת טבע. זו הייתה למעשה שמורת הטבע הראשונה שהוכרזה במדינת ישראל\".
\"השמורה הזו סבלה במשך השנים מכך שאיכות המים בה הייתה ירודה, והשנה עוד החמיר המצב מפני שקיבלנו רק כארבעים אחוזים מכמות המים המינימלית הנחוצה\", מסביר גלזמן. \"נסיגת המים גורמת שמינים רבים של בעלי חיים אינם מצליחים \'לרדוף\' אחר קו המים הנסוג, נתקעים בבוץ, ומתייבשים\".
שמורות נוספות ניזוקו: שמורת עין אפק בגליל המערבי, למשל, שקיומה מתבסס על מעיינות המקור של נחל הנעמן. המעיינות הללו יבשו לחלוטין, והרשויות נאלצו להזרים אל השמורה מים מקידוח סמוך. גם נחל בצת בצפון הולך ומתייבש, תוך כדי אובדן חמור של מיני בעלי חיים.
בנחל הירקון פסקה כבר לפני שנים שפיעת המקורות הטבעיים. \"גם כאן אנו נאלצים לקבל הזרמה מקידוח סמוך, המעלה את המים מתוך הקרקע אל בריכת הנופַרים, (צמחי מים צהובים, שמהעלים שלהם ומפירותיהם ניזונים דגים ועופות). בריכה זו היא הבריכה היחידה בראש המעיינות, ובה אנו מצליחים להציל את הנופר הצהוב, ועוד כמה מינים של בעלי חיים וצמחים החיים באזור זה. עם זאת, בהמשך אפיקו של הנחל ישנם קטעים יבשים לחלוטין, קטעים ביצתיים של מים עומדים, ושפכים\".
גלוזמן סבור כי המדינה חייבת להקצות משאבים גם לטבע. \"למקורות המים ולנחלים חשיבות דומה לזו של כל צרכן מים אחר במדינה: המשק הביתי, התעשייה, או החקלאות. בכולם יש לצמצם במידה שווה בשעת חירום. אם לא נשכיל לשמור סביבנו את בתי הגידול הטבעיים, ייכחדו מערכות אקולוגיות, ובסופו של דבר יתנקם הדבר בנו. איננו רוצים לחיות בארץ מדבר חרבה. אנו רוצים ריאות ירוקות ונחלים, כי בעצם טבענו אנו מחוברים אל הטבע\".
\"שמורת החולה היא שריד אחרון של ביצות עמק החולה\", אומר הלל גלזמן, מנהל מדור ניטור נחלים ברשות שמורות הטבע והגנים הלאומיים. \"בשנות החמישים, כאשר ייבשו את אגם החולה, הותירו קטע קטן מהשטח כשמורת טבע. זו הייתה למעשה שמורת הטבע הראשונה שהוכרזה במדינת ישראל\".
\"השמורה הזו סבלה במשך השנים מכך שאיכות המים בה הייתה ירודה, והשנה עוד החמיר המצב מפני שקיבלנו רק כארבעים אחוזים מכמות המים המינימלית הנחוצה\", מסביר גלזמן. \"נסיגת המים גורמת שמינים רבים של בעלי חיים אינם מצליחים \'לרדוף\' אחר קו המים הנסוג, נתקעים בבוץ, ומתייבשים\".
שמורות נוספות ניזוקו: שמורת עין אפק בגליל המערבי, למשל, שקיומה מתבסס על מעיינות המקור של נחל הנעמן. המעיינות הללו יבשו לחלוטין, והרשויות נאלצו להזרים אל השמורה מים מקידוח סמוך. גם נחל בצת בצפון הולך ומתייבש, תוך כדי אובדן חמור של מיני בעלי חיים.
בנחל הירקון פסקה כבר לפני שנים שפיעת המקורות הטבעיים. \"גם כאן אנו נאלצים לקבל הזרמה מקידוח סמוך, המעלה את המים מתוך הקרקע אל בריכת הנופַרים, (צמחי מים צהובים, שמהעלים שלהם ומפירותיהם ניזונים דגים ועופות). בריכה זו היא הבריכה היחידה בראש המעיינות, ובה אנו מצליחים להציל את הנופר הצהוב, ועוד כמה מינים של בעלי חיים וצמחים החיים באזור זה. עם זאת, בהמשך אפיקו של הנחל ישנם קטעים יבשים לחלוטין, קטעים ביצתיים של מים עומדים, ושפכים\".
גלוזמן סבור כי המדינה חייבת להקצות משאבים גם לטבע. \"למקורות המים ולנחלים חשיבות דומה לזו של כל צרכן מים אחר במדינה: המשק הביתי, התעשייה, או החקלאות. בכולם יש לצמצם במידה שווה בשעת חירום. אם לא נשכיל לשמור סביבנו את בתי הגידול הטבעיים, ייכחדו מערכות אקולוגיות, ובסופו של דבר יתנקם הדבר בנו. איננו רוצים לחיות בארץ מדבר חרבה. אנו רוצים ריאות ירוקות ונחלים, כי בעצם טבענו אנו מחוברים אל הטבע\".