רבים חייבים למאיר דגן ז"ל את חייהם
רבים חייבים למאיר דגן ז"ל את חייהם

אני מברך את הדרג המדיני, המבצעי והמודיעיני על ההחלטה והביצוע של התקיפה להשמדת הכור הגרעיני בסוריה, לפני כעשור.

מבצע חשוב זה משקף את מה שמדינת ישראל לאורך שנים מצהירה ומקיימת כמדיניות.

טוב שאויבי ישראל יזכרו שכאשר אנחנו אומרים שלא נאפשר יכולת גרעינית צבאית  בידי אויבינו - אנחנו מתכוונים לכך; טוב שאויבינו, וגם ידידינו ידעו, שכשאנחנו אומרים שישראל צריכה להיות מסוגלת להגן על עצמה בכוחות עצמה, אנו מתכוונים לכך.

כשאויבינו, במצב הכאוטי במזרח התיכון, מסתכלים על מה שקורה הם צריכים לקחת בחשבון שהתקיפה החשובה שלפני כעשור ביטאה זאת, גם מאז לא שקטנו על השמרים, פיתחנו ושיכללנו את  היכולות המודיעיניות והמבצעיות שלנו, ובהתאם לזה כדאי שיכלכלו את מעשיהם.

כאשר מישהו מאויבינו מתכנן להתקרב אלינו בחזית רמת הגולן, או לאיים עלינו בגרעין, בטילים, רקטות או בטרור, יזכור שאנשי מערכת הביטחון עמלים כדי שעם ישראל ישהה בביטחה בארצו. זה דורש הרבה החלטות יומיומיות כדי להרחיק את המלחמה הבאה, הפיגוע או ההסלמה הבאה, זו המערכה שבין המערכות. 

שותפים לכך כל גורמי הביטחון. למוסד בראשותו של מאיר דגן ז"ל תרומה חשובה למצב הביטחוני שעם ישראל נהנה ממנו.

מהיכרותי הקרובה את העשייה של המוסד ושל מאיר בתפקידיו השונים אני יודע להעריך את תרומתו האישית של מאיר לביטחונה של ישראל - בהצנע לכת ואני לא בטוח שהיה אוהב את החשיפה של היום. כאיש צללים ידע את המחיר של חשיפה כזו.

הכרתי את מאיר מאז מבצע של״ג, כשהוא מח"ט 188 ואני מפקד כוח ביחידה. לימים בעבודה המשותפת כשהוא ראש מטה לוט״ר ואני ראש אמ״ן, ואחר כך כשהוא ראש המוסד ואני רמטכ"ל.

רבים חייבים למאיר את חייהם ואת הביטחון והשקט היחסי היום, פרי פעילות יצירתית מחוץ לקופסא, כשם המבצע שנחשף היום. 

אנחנו חיים בתקופה שבה הדבר הקבוע ביותר בחיינו הוא השינוי. רבים מאיתנו מכירים מנהיגים שהחזיקו מעמד במזרח התיכון עשורים רבים ובתקופה הנוכחית האתגר המרכזי הוא לעקוב אחר השינויים שבהם התפרקו מדינות הלאום באזורנו לשברים. 

בסוריה, לדוגמא היום יש שחקנים רבים: משטר, פלגים כורדים, קבוצות רבות של סונים, איראן, חזבאללה, טורקיה,ארה״ב, רוסיה ועוד. כל זה מחייב ערנות  קבועה ויומיומית לשינויים. 

מי ששואל את עצמו ״מה נשתנה?״, ידע שצריך לשאול זאת לא רק בפסח, זו שאלה שצריכה להשאל מידי יום. זה נכון גם לגבי שינויים טכנולוגיים: כל עולם הסייבר הפך לשדה מערכה בין מעצמות, השפעה על תוצאות בחירות, האפשרות לאסוף מודיעין במרחב הזה ולבצע תקיפות כדי לשבש יכולות וכוונות, זה מחייב התגוננות; זה עולם שלם שהתפתח בשנים האחרונות, שמחייב אותנו להיות על המגרש ולהשתדל להיות בחזית כדי להיות  רלוונטי, ביתרון ובטוח.

זה נכון גם לגבי שינויים באופי האיום עלינו: האיום הקונבנציונאלי של צבאות היה האיום המשמעותי ביותר וגם הכוונה שניתן למחוק את הבית הלאומי היהודי על ידי תקיפה צבאית עמדה בראש מעייניהם. 

מאז, האיום הצבאי פחת משום שהם למדו את הלקח שאת צה״ל לא ניתן לנצח וככל שעובר הזמן צה''ל פותח פערים לטובתו עם יתרון מבוסס טכנולוגיה וידע והבינו ששם לא כדאי להתמודד איתנו. 

אחרים שלא השלימו  עם קיומו של בית לאומי יהודי בחרו בדרך של התשה: טרור, טילים ורקטות כדי להימנע מהעימות הישיר עם צה״ל - הצבא החזק ביותר בסביבה. 

השתנה האיזון באיום עלינו בין מה שדרש כוח המחץ הצבאי במלחמה קונבנציונאלת לבין מה שקורה היום: שמה שעומד למבחן הוא יכולת העמידה שלנו כחברה. לא מודדים אותנו בטנקים או יכולות אסטרטגיות אלא בנכונות של כל פרט בחברה לספוג ולהתגבר לחרוק שיניים ולהמשיך הלאה וההנהגה נדרשת לאחריות למרות המצב הקשה שבו אזרחים מותקפים בטרור כמובן ההתמודדות עם טילים ורקטות.

עם איראן, חיזבאללה, דעא״ש, חמאס נדע להתמודד גם בעתיד, האתגרים הלאומיים שמדאיגים אותי יותר הם האתגרים הפנימיים.

האיומים על שלטון החוק, על האיזונים והבלמים בדמוקרטיה שלנו. דווקא במצב הזה נדרשת מנהיגות מאחדת ומלוכדת ולא משסה ומפלגת; מנהיגות שנותנת דוגמא אישית ומחזקת את האמון בה -כמרכיב חשוב בחוסן הלאומי. האיומים הפנימיים הם המרכזיים על מדינת ישראל כיום, ואיתם חיוני להתמודד.

(דבריו של יעלון נאמרו בכנס דגן לביטחון ואסטרטגיה שהתקיים במכללה האקדמית נתניה)