רציתי לכתוב השבוע על שבת הגדול, על חג הפסח. אבל הרצח הנורא של עדיאל קולמן הי"ד בעיר העתיקה בירושלים כואב עד עומק הלב, ושתיקת הממסד מקוממת, מה גם שהשבוע שחררו מהכלא את הרוצח השפל של גבריאל הירשברג הי"ד שנרצח גם הוא ברחוב הגיא לפני 14 שנים. כל רצח של יהודי הוא חילול ה'.
ו"שפלותם של ישראל חילול שמו הוא", כדברי רש"י בפירושו לספר יחזקאל (פרק ל"ו). והממסד, במקום לרוצץ את ראש הנחש, במקום שהמדינה תנקום נקמה ממלכתית בפראים הרשעים, משאיר את חברנו האהוב אלאור אזריה בבית הכלא, וממילא נעשה שותף בעקיפין לשגרת הרציחות שלצערנו הורגלנו אליה, ועולם כמנהגו נוהג.
לכן נראה לי חשוב וחיוני לצטט מפירושו הנפלא של אור החיים הקדוש, כדי שנדע שאנו מובטחים שעוד יבוא יום והקב"ה ינקום באויבינו הארורים. על הפסוק בפרשתנו: (צו, פרק ו' פסוק ב')
'וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ, וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד, וּמִכְנְסֵי בַד יִלְבַּשׁ עַל בְּשָׂרוֹ',
מביא אור החיים הקדוש את דברי המדרש (תהלים ט) שכל נפש מישראל שהרגו האומות על קידוש שמו, ה' לוקח מדמו של הנהרג, ורושם את צורתו על מלבושו, ולעתיד לבוא כשיבוא לנקום מהאומות, הקדוש ברוך הוא ילבש את אותו מלבוש, וינקום באומות העולם, על אשר הרגו אותם, והכל רק מפני שהם מייחדים שמו יתברך'.
וכך מפרש אור החיים הקדוש את הפסוק בדרך רמז:
'וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ' רומז לאש הנקמה שה' יעשה באומות העולם: 'כי באור הבוקר תעשן אף ה', ואש מפיו תאכל, על אשר עינונו בני עוולה ויסרונו ביסורי נקמה' וזה הכוונה 'אש המזבח' היינו היסורים, שהקדוש ברוך הוא ייסר את האומות, על שלא ריחמו על כלל ישראל, ולכן אש היסורין תוקד 'בו' כלומר בהקדוש ברוך הוא נעלם הנעלמים, שהוא המקנא ולובש קנאה.
'וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד'. 'הכהן', זהו רמז להקדוש ברוך הוא שנקרא 'כהן', ילבש את 'מדו בד' דהיינו לבושו שעליו חקוקים צורות נפשות ישראל, שהם נקראים 'בד' וכמו שכתוב 'הן עם לבדד ישכון', וכמו כן שהם מאוחדים בעצמם ומייחדים שמו יתברך.
'וּמִכְנְסֵי בַד יִלְבַּשׁ עַל בְּשָׂרוֹ' שינקום ה' במיוחד על שהרגו אנשים צדיקים שהם 'מכנסי בד' מלשון הכנסה, שהם מכניסים יחוד ואמונת ה' שנקרא 'בד', בלבבות ישראל, והם דבוקים בה' יתברך 'על בשרו' שאין דבר שמפסיק בין ה' לבינם.
הלב מייחל לימים הטובים בהם ה' יתברך ינקום לעיננו דם עבדיו השפוך במהרה. הלוואי ייראו עיננו וישמח ליבנו בביאת הגואל ובבניין אריאל, ואת חג המצות נחוג בדיצות בלי צער נוסף של עוד יתומים ואלמנות, אלא בלב שמח לכולנו.