יותר מאשר מחאה של תושבי הרצועה מדובר בהנפת דגל לבן והודאה בכישלון.
מחאת תושבי רצועת עזה נכשלה עוד בטרם יצאה לדרך. כנראה שיהיה סיקור תקשורתי רחב, יתכן ויהיה אירוע או שניים עם נפגעים בהם ישראל תגיב והאו"ם יגנה – אך בפועל מדובר בכישלון ידוע מראש של שלטון החמאס ברצועת עזה ובאובדן עשתונות.
לאחר שעברו יותר מעשר שנים מאז תפס החמאס את השלטון ברצועת עזה תוך השלטת טרור, השלכת מנהיגי הפת"ח מגגות הבתים אל מותם ודיכוי החיים האזרחיים של תושבי הרצועה, הם מניפים דגל לבן של כניעה והודאה בניצחון מוחץ של מדינת ישראל.
שיגור הטילים מעזה נכשל – ישובי העוטף והערים בישראל פורחים, מתפתחים וקולטים משפחות רבות. אפילו ב'צוק איתן' במהלכו התנהלה מערכה ארוכה של כמעט חודשיים ברצף, הרוב המוחלט של התושבים הישראלים נותרו בבתיהם.
התווך התת קרקעי, או מה שקרוי בפי העם איום המנהרות נכשל גם כן בגדול, אירועים בודדים לא שינו את דעת הקהל או את תוצאות המערכה והזמן והמשאבים הרבים, שבאו על חשבון אזרחי רצועת עזה העניים, קרסו תרתי משמע באופן סופי על ידי הטכנולוגיות שפותחו במדינת ישראל ונותנים מענה כמעט מוחלט.
המצור הימי בשיתוף מודיעין איכותי מוכיחים את עצמם ואין כמעט זליגה של אמל"ח דרך הים לתוך הרצועה, הדבר פוגע אנושות בתדמית הכוחנית של ארגון החמאס שנשען על יחסי ציבור שכעת נותרו ריקים וחלולים לעיני כל.
מבצע 'צוק איתן' הותיר את הרצועה פגועה וחרבה, במצב כלכלי קשה מאוד, ללא תקווה לשיקום בטווח הזמן הקרוב ועם אצבע מאשימה של אזרחי עזה בעיקר לעבר שלטון החמאס היהיר והמוכה קשות.
מצרים נלחמת בטרור ככל יכולתה ומונעת הברחת אמל"ח לעבר הרצועה, יחסי המודיעין בין ארגוני הביטחון של מדינת ישראל לבין השלטון המצרי הם הטובים ביותר שהיו אי פעם ועל פי דיווחים זרים מצרים אף מאפשרת למטוסים ישראלים לתקוף בשטחה.
אבו מאזן תוקף חדשות לבקרים באופן ישיר, גלוי ובתקשורת את שלטון החמאס ברצועה ותובע מהם להשיב את השלטון לידי הפת"ח, זאת בעיקר מתוך רצון לנסות ולהשתמש ברצועה לצרכיו התעמולתיים הפוליטיים והבינלאומיים, אך בפועל מדובר בקרב אבוד. עזה אינה חלק מהרשות הפלסטינית, מדובר בשטח מנותק גיאוגרפית, עם אוכלוסייה שונה לחלוטין בכל היבט שלה. יש יותר זיקה לתרבות של מצרים מאשר לאוכלוסייה הערבית שחיה ביהודה ושומרון.
האבטלה, המחסור בחשמל ובאופק מובילים את תושבי הרצועה לייאוש כבד ולהפניית אצבע מאשימה כלפי שלטון החמאס, בעיקר כאשר הם רואים את השגשוג הכלכלי והחופש של תושבי יהודה ושומרון הערבים.
לא טעיתי, אני מתכוון לשגשוג כלכלי ופריחה ביהודה ושומרון של התושבים הערבים. למי שמפקפק בכך אני ממליץ לנסוע לביקור ברמאללה, ג'נין או שכם, או לחילופין להביט רגע בעשרות אלפי המכוניות החדישות של האוכלוסייה הערבית שנוסעות על כבישי יהודה ושומרון, להגיע ולראות את הפריחה באוניברסיטאות הערביות או לשוחח עם כמאה אלף העובדים הפלסטינים שמתפרנסים בתוככי מדינת ישראל (כולל העובדים נטולי האישורים).
ערביי עזה גם רואים את ערביי מדינת ישראל שנמצאים במצב הכלכלי הטוב ביותר במזרח התיכון בהשוואה לכל אוכלוסייה ערבית ומבינים אט אט שניצלו אותם ניצול מחפיר ועתידם ועתיד ילדיהם ברצועה במצב הנוכחי ותחת שלטון החמאס שחור משחור.
ההבנה היא השלב הראשון בדרך לפתרון והפתרון היחיד שאין בלתו הוא יצירת זיקה חזקה בין תושבי רצועת עזה לבין המצרים, בתכנית כלכלית ארוכת טווח, אמריקאית-ישראלית-מצרית, בניית מתקני התפלה ונמל ימי והחלפת שלטון החמאס הרצחני בשלטון צעיר שחולם על עתיד טוב יותר.
תכנית כזו תטרוף את אגדות האיום הדמוגרפי על מדינת ישראל בין הים לירדן, תרגיע את המצב הביטחוני, תקבור את האשליה על הקמת מדינה פלסטינית ותהווה פתרון מוסרי למיליוני אנשים שנדחפו לפינה בידי מנהיגות של איסלמיסטים קיצוניים.
המחאה העזתית היא דגל לבן של כניעה ומהווה קו פרשת מים מבחינת מדינת ישראל, עלינו להבין ולהפנים שבמערכה הזאת ניצחנו בשלב הראשון וכעת עלינו דווקא כחזקים לעשות מעשה שייתן פתרון מוסרי, מדיני ובטחוני לדורות הבאים.