לפעמים דרך מקרי הקצה ניתן ללמוד לא מעט על הנורמטיבי, דרך הבנת הדינמיקה של הסיטואציה המזעזעת ניתן להבין את התהליכים היומיומיים ולהצמיח אותם.
בעבודה עם זוגות נתקלים, למרבה הצער, גם במצבים של פגיעה חריפה באמון בין בני הזוג (בין אם מדובר בבגידה "מלאה" ובין אם מדובר בסיטואציות שבעיני אחד מבני הזוג מוגדרות כבגידה ממשית- תקשורת לא ראויה בין גבר לאישה, צפייה בתכנים מיניים וכו'). מסתבר כמובן שאת הגלגל לא המציאו במאה ה21 וגם בזמן נתינת התורה ראו לנכון להתמודד עם הבעיה...אך ההתמודדות , ובעיקר המניעה, מצריכים בכל דור עוד ועוד חשיבה על שאלת המניע.
למה אנשים מגיעים למצבים של חוסר נאמנות בקשרים בין אישיים- "בגידות"? בד"כ מדברים על יצרים חזקים או על חוסרים עמוקים בתוך המערכת הקיימת, אך מעניין להתעמק גם בכיוון אחר , בטענה שהבעיה אינה מה שחסר בקשר אלא הפוך: יש בקשר יותר ממה שבן הזוג מסוגל להכיל.
במילים אחרות: לא פשוט לשרוד את עושר המורכבות שקיימת בתוך מערכת יחסים כל כך קרובה. לשרוד את מורכבות היומיום, את המתח, הפערים, את טעויות האחר וחולשותיו, את טעויות האני וחולשותי.. את חוסר היכולת לפתור (הכל). את הרגשות המתחלפים, את הצורך לווסת, את האור המרצד, את הערפל.
את השמיים ואת הארץ. לשרוד את המשוואה מרובת הפרמטרים, את הקושי לצפות את העומד לקרות, את עומק הציפיות שלה-שלי, את ההורות, הקטנוניות, המשימות, המשימתיות, הנזקקות שנחשפת. השקיפות... כולם רוצים שירים פשוטים, שירים בשני אקורדים. בורחים, מפלרטטים, צפים... כולם רוצים אני פשוט, את פשוטה, מילים פשוטות.
הרב שגר ז"ל אומר: "המושג שמירת הברית רחב לאין שיעור ממשמעותו המילולית –דתית-מוסרית. ההיבט המיני הוא מסמן או סמל, ולא מסומן" (שיעורים על ליקוטי מוהרן א,). החינוך (העצמי ולדורות הבאים) לברית, לנאמנות, מתחיל מוקדם מאוד ובכלל לא מתמקד בכח המיני דווקא. הוא מתחיל בחינוך למה שהרב שגר מגדיר כ : "היכולת של האדם להיות שלם עם עצמו ועם מקומו ולקבל את נוכחות בוראו..ולא מחפש את מקומו בחוץ אלא בפנים.."(שם, עמ 88). והעבודה הזו ממשיכה ביכולת לשרוד לא רק מורכבות פנימית אלא גם מורכבות בין אישית. "לשרוד"- ואפילו להנות מכך! לעבוד על היכולת להכיר בפיתוי שקיים ביחסים פלאקטיים או בפסדו-יחסים, בשורש הילדי שמחפש שם מנוחה ומרגוע, להסתכל למקום הזה בעיניים פקוחות ולהצליח להכיר גם במלכודת שמצויה שם, בריקנות, בהעדר החיים במובנם הרחב, המפותח והמתוקן.
הבגידה הינה החפצה כפולה: של הזולת שממול אך גם החפצה עצמית, גם האני הבולעני שמחפיץ את האחר ורואה בו אובייקט זמני ומשרת וגם ההיכנעות לאני חסר, תלוש, מפוחד, שמתנתק מחלקים פנימיים ובעצם מצמצם את יישותו הכוללת- מחפיץ את עצמו.
הבגידה היא בעצם בריחה לשלם שהוא "שלם פלאקטי". הנאמנות לקשר היא בחירה בחלקיות, בחלקיות המתהווה, המתמשכת, שיש בתוך אינסופיות...
ובלשונו של הרב מנחם פרומן ז"ל:
"כל דיבורי הזוהר על הזיווג באים לעורר אותך לראות כמה זה מסובך
וכמה זה בעצם לא ניתן להבנה
וכמה זה סוד,
ולכן- כמה זה בעצם גילוי שכינה... "
(חסידים צוחקים מזה, הרב מנחם פרומן, אות ס"ד)
ליאור אבנרי, מטפל זוגי ומשפחתי, אתר בסתר המדרגה www.beseterhamadrega.co.il