שני כוחות מרכזיים פועלים ומניעים את האדם, ומתוך כך גם את החברה – כוח הדיבור וכוח הראיה.
תנועת כוח הראיה היא מהחוץ פנימה. כוח הראיה בעיקרו פאסיבי- העין קולטת את כל הסובב אותה, ומייבאת את המראות אל האדם פנימה . תנועת כוח הדיבור היא בעיקרה מהפנים החוצה. הפה מוציא החוצה דברים הספונים וצפונים בתוך האדם אל המרחב החיצוני.
גדולתם של שני הכוחות העוצמתיים הללו היא גם חסרונם. מצד אחד- הם יכולים להוביל את האדם לראיית מציאות נכונה ונכוחה, לקבלת החלטות ראויות ונבונות, לדיבור חיובי המעצים ומחזק את הכלל, אולם מצד שני הכוחות הללו עלולים להטעות ולשבש את המציאות לבלי הכר. העין עלולה לראות דברים לא נכונים וראויים, לפרש אותם באופן מוטעה ולהוביל את האדם למסקנות שגויות מעיקרן. הפה עלול להכשיל את האדם בדיבורים אסורים, שיש בהם כדי לפגוע בסובבים, באיכות החיים החברתית, ובדרכי התקשורת עם הסביבה.
חז"ל קישרו בין פרשת בהעלותך לפרשת שלח באמצעות כוח הדיבור:" למה נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים ? לפי שלקתה על עסקי דיבה שדיברה באחיה, ורשעים הללו ראו ולא לקחו מוסר" [רש"י], ומתוך כוח הדיבור הזה עברו לכוח הראיה המופיע פעם אחר פעם בפרשה גם במילה לתור וגם במילה ראיה:
"שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן.. אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׁלַח מֹשֶׁה לָתוּר אֶת הָאָרֶץ.. וּרְאִיתֶם אֶת הָאָרֶץ מַה הִוא... וַיַּעֲלוּ וַיָּתֻרוּ אֶת הָאָרֶץ .. וַיָּשֻׁבוּ מִתּוּר הָאָרֶץ.. וַיַּרְאוּם אֶת פְּרִי הָאָרֶץ..וְגַם יְלִדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם..". כוח הראיה הזה מסכם גם את הפרשה כולה במצוות ציצית- "וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת יְהֹוָה וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם ...".
מציאות החיים המודרנית, והטכנולוגיות הפועלות במציאות הזו, העצימו את הכוחות הללו למרחבי עד כמעט ללא גבולות ומיצרים. האדם יכול לראות היום כמעט כל דבר, בכל נושא, בכל רגע נתון ובכל מקום בעולם. כדור הארץ ואף החלל מרושתים במיליוני מצלמות כאלו ואחרות שיש בכוחן לצלם ולהעביר בזמן אמת כמעט כל דבר שמתרחש על פני הגלובוס ואף ביקום כולו. העיניים האנושיות שפעם יכלו לראות רק את מה שמתרחש בסביבתן הקרובה, יכולות היום לראות כל דבר בכל העולם.
האדם רואה כל כך הרבה דברים, ופעמים רבות אין לו את היכולת והכלים להבין, להפנים, לנתח, לעכל ולהטמיע את כל מה שהוא רואה. כמות ועוצמת המראות אליהם נחשף האדם הממוצע היא כה רבה, עד שיש בה כדי לטשטש, לבלבל ,להטעות, ולהביא למצב של תמהון לבב.
כנ"ל הדיבור. חלל האוויר מלא בכל כך הרבה מלל הבוקע מכל מקום ובכל רגע- עד שלאדם אין יכולת וכלים להקשיב באמת, להרגיש, לנתח, לבחון, לחשוב, ומתוך כך להגיע למסקנות נכונות. כוח המלל והדיבור הזה יכול בקלות רבה כל כך באמצעות הטכנולוגיות והרשתות החברתיות למיניהן להגיע תוך שניות למיליוני אנשים בקצוות תבל, לפגוע באנשים, להרוס בריאות, לחסל פרנסה, להבאיש ריחם לבייש ולהלבין פנים, ולפגוע בשמו הטוב של האדם באופן בלתי הפיך.
וכך, משתבש הרדאר הפנימי שלנו, ונפגעות מערכות הראיה והדיבור, וממילא המסקנות מעוותות, ישר נהיה עקום וההיפך, והעין מגיעה למסקנה שהיא רוצה להגיע אליה בלי קשר למה שהיא באמת ראתה, והפה מרשה לעצמו לשחרר מילים או לשגר אותם באמצעות האנונימיות הטוקבקית שמאחורי המקלדת- ואנשים מאבדים את כל עולמם בגלל הדיבור שיצא מכלל שליטה.
לא בכדי, ערב הכניסה לארץ, ממקדת אותנו הפרשה בשני הכוחות הללו, כרוצה לומר- אתם עומדים להיכנס ב"ה לארץ ישראל כדי להקים בה חברת אנשים יהודית ראויה והגונה.
דאגו לכוון את העין שלכם לראיה נכונה, ודאגו לכוון את הדיבור שלכם לתדר הנכון.
שני הכוחות הללו יש בכוחם להיות היסוד לחברה ולמדינה הכי טובה שיש, וחלילה בשימוש לא מבוקר עלולים להיות הגורמים לחורבנה.
פורסם בשבתון