זה קרוב ממש
זה קרוב ממש

מספר ר' אריאל צדיק מירושלים: למשפחתי יש עסק שטיחים במנהטן בו שותפים בני המשפחה. פעם קיבלתי לקוחות בעסק, כשבחוץ עצרה מכונית מרצדס מפוארת. ירד ממנה איש עסקים איטלקי, אמיד מאוד, בעל חברה לריפוד. האיש הסתובב בחנות ולפתע קלטה עינו תמונה של הרבי. הוא התבונן בה דקות ארוכות, כאילו הוא מתייחד עם הרבי ודמעה זלגה מעינו. "אתה חושב שאתה יודע מי האיש הזה?" הוא שאל, "בוא ואספר לך מיהו באמת".

"יש לי בן מוכשר בשם רוברטו. השקעתי בו את כל הכוחות כדי שיגדל מחונך ומוצלח ויוכל לרשת את העסק בבוא היום. בגיל 18 שלחתי אותו ללמוד מנהל עסקים בשיקגו, אך לחרדתי הוא נדבק לחבורת רחוב פרועה והדרדר לסמים. היה לו מספיק כסף והוא פרנס את כל החבורה העלובה. נסעתי עם אשתי לשיקגו והתחננו אליו שיפסיק, אבל לא תיארנו לעצמנו את עוצמת ההתמכרות שלו.

בניסיון לזעזע אותו, בפעם הבאה שנכנס הביתה, הודעתי לו כי הוא לא מקבל מאיתנו סנט אחד ואם זה לא יועיל, אפסיק לשלם לו את שכר הדירה ואקח ממנו את הרכב. רוברטו נפגע, זרק את מפתחות המכונית וברח החוצה. היינו בטוחים כי הוא יחזור במהרה לבקש כסף, אבל הוא נעלם. נבלע באדמה. במר ייאושי, הפעלתי את קשריי אצל יצרני קרטוני החלב בארצות הברית ופרסמתי עליהם תמונה של רוברטו עם מספר הטלפון שלנו, אך איש לא ראה אותו.

ידידים המליצו לנו לבקש ברכה מהרבי מלובאוויטש. נכנסנו למפגש 'יחידות' עם הרבי ב-12 בלילה וצעקתי בכאב: "בננו ברח ואנו חייבים למוצאו". הרבי השיב בביטחון שלוש מילים: "אמן, ורי סון" (אמן, בקרוב מאוד). הייתי נרגש מהמפגש ויצאתי לרכב נלהב. אך כשניסיתי להתניע את הרכב, הוא לא פעל. ההתרגשות שקיננה בי מהמפגש חלפה ברגע אחד, וירדתי אל הרכבת התחתית קודר ונרגז.

באחת התחנות שמעתי צעיר קורא בקול מרוסק: "טוונטי פייב סנט". הקול שלו היה מוכר. הסתובבתי וזעקתי בכל כוחי: "רוברטו"... – ברכת הרבי "בקרוב מאוד", התקיימה מיד".

בשבת זו, ג׳ תמוז, אנו מציינים את יום ההילולא של הרבי מליובאוויטש, רבי מנחם מענדל שניאורסון זצ"ל, המנהיג השביעי בשושלת אדמו"רי חב"ד. הרבי תואר כאישיות הפנומנלית ביותר של זמננו. עבור מאות ואלפי חסידיו ומיליוני מעריציו ואוהדיו על פני כדור הארץ – הוא "הרבי", האישיות הדומיננטית ביותר ביהדות, וללא ספק האדם שיותר מכולם היה אחראי לרגש את מצפונה ולהביא להתעוררותה הרוחנית של יהדות העולם. 

אחד הדגשים המהותיים בתורת החסידות, הוא הקשר אל הצדיק. חסידים קושרים את חייהם ברבי ומקבלים ממנו עידוד והכוונה. גם כיום, אנו ממשיכים באותה הדרך, נוסעים אל הציון של הרבי ודבקים בתורתו. אין ספק שהקושי בלא לראות את הרבי, הוא גדול מאוד. הגעגועים חזקים ולא זה המצב הנורמלי אליו הורגלנו מאז התגלות הבעש"ט. אולם עובדה היא, שהפעולה של הרבי בעולם הזה, היא לא פחות חזקה מאשר הייתה קודם. הקשר עם הרבי מעולם לא היה קשר של גוף, אלא קשר המבוסס על הנשמה, וכיון שכך, הוא ממשיך בדרך פלאית גם כיום.

באופן בלתי רגיל, קלט הרבי את מידת הפוטנציאל שיש בכל אחד. השראתו מהווה מקור דחיפה לתפיסתו העצמית של האדם, מציתה את מודעותו לגבי היכולות החבויות שלו ומניעה את תשוקתו להגשים את הפוטנציאל. מסר שנון, אחיד וחזק, מוקנה בכל מפגש עם הרבי: "ניחנתם במתנת שמים, בכוח ואנרגיה עצומים – ממשו אותם!", על כל אחד מאיתנו להשתמש בכל הכישורים להם זכה על מנת לפעול להאיר את העולם באור של קדושה ולהפוך אותו למקום טוב יותר, עד לשלמות האמיתית, בביאת משיח צדקנו תכף ומיד ממש.

שבת שלום ומבורך,
הרב שמואל רסקין
בית חב"ד קרן אור בודפשט