ארגוני ה"הנתקה" בישראל לא רגועים, אחרת קשה להבין מה הם רוצים. מדוע תפילת הדרך הנאמרת בטיול של תלמידי בית ספר - משחיתה טיול שלם ואפילו סיפור על חקלאי המתפלל לגשמי ברכה פוגע, לדבריהם,בחינוך הילדים במדינת ישראל. הפחד מוציא אותם מדעתם.
ארגונים אלו מעדיפים לצייר את הסיפור כמאבק בין דתיים לחילוניים, בין בני האור לבני החושך, אך האמת שונה לחלוטין. החברה הישראלית היא חברה שורשית הגאה בזהותה הישראלית, היא ברובה לא דתית אך בהחלט אוהבת את היהדות. רוב הציבור רוצה שילדיו יכירו ערכים יהודיים בסיסיים ומעוניין שילדיו יהיו מחוברים לתנ"ך וגאים במורשתם הלאומית.
יותר מכך, המנתיקים מפחדים מרצונו של הציבור הישראלי שבשמו הם מדברים. ארגונים אלו קוראים את המפה ומבינים שהחברה הישראלית פשוט לא איתם. לכן הם עושים שטיפת מוח בלתי פוסקת לציבור וחוזרים אלינו שוב ושוב עם סיפורי 'הדתה' הזויים. באמצעות קמפיין של העצמת אירועים שוליים, של שקרים והפצת שנאה הם מנסים לקנות את לב הציבור וגרוע מכך לדבר בשמנו, בשם הרוב הדומם.
ולכל אלו שהתבלבלו ושכחו מי אנו ולמה אנחנו כאן, את האמת צריך לומר בלי לפחד: עם ישראל לאורך שנות גלותו שמר אמונים לציון בזכות מורשתו. זהו החוט שקישר בין עם ישראל לארצו לאחר אלפיים שנות גלות. יש כאלה שמתוך פחד ויהירות, בוחרים להחביא ולמחוק את המורשת היהודית שחינכה לציונות וטוענים שאבותיהם הגו לבדם את רעיון שיבת ציון ומימשו אותו.
בשונה ממובילי קמפיין ה"הנתקה", מייסדי המדינה הבינו שהתנ"ך הוא התשתית לשיבת ציון ולהמשך קיומנו כעם. דוד בן גוריון הסביר שהתנ"ך העניק לעם ישראל "כוח מוסרי גדול שאולי אין דוגמתו בתולדות העמים וכוח זה הביאנו עד הלום" ואף כתב ש"עברנו הוא לא רק מאחורינו, אלא בנו, בתוכנו, מורשה גדולה ועתיקה בת אלפי שנים המובלת אתנו לבאות".
התנ"ך והמורשת היהודית הענפה לקחו חלק מרכזי בזהותם היהודית –ציונית של דור המייסדים. לא סתם נקרא התנ"ך במגילת העצמאות "ספר הספרים הנצחי" ומוגדר כ"נכס תרבות לאומי וכלל עולמי". יותר מדי זמן קמפיין ההנתקה של הפורום החילוני ונוספים נשמע בקולי קולות מבלי יצירת גורם שיאזן את השיח. לכן הקמנו קבוצה גדולה, משמעותית ומגוונת, חילונים ודתיים, שמבקשים להשמיע את קולו של הרוב הדומם, על מנת להזכיר, גם למנתיקים, כי זוהי מדינת העם היהודי.