פרה אדומה מכפרת?
פרה אדומה מכפרת?

כידוע, פרה אדומה מטהרת מטומאת מת, אך במדרש מצאנו בחינה של כפרה בפרה אדומה.  המדרש דורש את סמיכות הפרשיות של פטירת מרים לפרשת פרה. כך נאמר שם :"א"ר אבא בר אבינא מפני מה נסמכה פרשת מיתת מרים לאפר פרה אלא מלמד שכשם שאפר הפרה מכפר כך מיתת הצדיקים מכפרת" [ויקרא רבה (וילנא) פרשת אחרי מות פרשה כ, יב]

מאידך, בגמרא במסכת יומא, נאמר בדיוק ההפך. הגמרא מביאה את דברי ר' יוחנן, האומר  :"אמר רבי יוחנן: אמר קרא "כאשר עשה ביום הזה ציווה ה' לעשות לכפר עליכם". לעשות - אלו מעשי פרה, לכפר - אלו מעשי יום הכפורים". [תלמוד בבלי מסכת יומא דף ב עמוד א] על כך שואלת הגמרא מיד :"בשלמא כוליה קרא בפרה לא מיתוקם - לכפר כתיב, ופרה לאו בת כפרה היא".

הרש"ש ומהר"ץ חיות [על הגמרא שם] מסבירים שאין כאן כפרה מיוחדת על חטא מסוים, אלא כמו שאומרים שקורבן עולה מכפר על מצוות עשה. כלומר, כשם שהתורה לא ציוותה להביא עולה כדי לכפר על ביטול מצוות עשה, כך פרה אדומה לא באה באופן ישיר לכפר על חטא.

ובכל אופן, על מה פרה אדומה מכפרת, ומה הדמיון בינה לבין פטירת הצדיקים? בחוברת 'יחידה שבנפש' [מאת הרב בצלאל נאור] מסביר, שפרה אדומה באה לטהר מטומאת מת, ולמחות את הרושם של המוות. כך גם צדיקים, ש'במיתתם קרויים חיים', מוחים את הרושם של המוות. הרב נאור מפנה שם לדברי הרב קוק בספרו 'אורות'. כך כותב הרב :"...חוק הטהרה, העברת רוח הטומאה על ידי שמו של משיח שקדם לעולם, "פרה אדומה מכפרת", והיא מטהרת מטומאת מת, נעוץ בסילוק המיתה מיסודה, בהעלאת העולם מעומק חטאו, מחטא הארץ ומקטרוג הלבנה, מנפילת התיאוריה העולמית ביסוד מציאותה, מהנמכת האידיאל העולמי במציאות, מה שהכשיר את החטא האנושי וכל הצרות הרבות הבאות ממנו. הכל, הכל צריך להיות מתוקן, הכל צריך להיות מטוהר. שאיפת ישראל לבניין האומה, לשיבת הארץ, היא שאיפה של עומק הטוב החודר את כל היש בשרשו. לא זקיפת לבנה מאיזה בנין כי אם פניה שלמה ועמוקה אל היסוד של כל הבניין, לכוננו בתיקון. לא עצים אחדים וענפים מאילן החיים והטוב, אלא לחשוף את המקור, את מעין החיים שלשד עץ החיים, עם כל שורשיו, גזעיו ענפיו, פארותיו ועליו, משם יונק, וממנו יבא רוח חיים, רוח חדש, ועולם חדש, יבנה, "כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפני נאם ד' כן יעמד זרעכם ושמכם". [אורות, ישראל ותחייתו פיסקה י]

אם כן, הכפרה של פרה אדומה היא על חטא האדם הראשון. סילוק טומאת המוות מן העולם. במילים 'עץ החיים' רומז הרב קוק לעץ החיים שבגן עדן, ממנו ניתן לאכול ולחיות לעולם.

הרב קוק בז ל'תיקון העולם' האלילי והנוצרי, אליו הוא רומז בביטוי 'זקיפת לבינה', שהוא מופיע בש"ס בהקשר של עשיית עבודה זרה, זוקף לבינה להשתחוות לה  

הרב קוק רוצה תיקון יסודי ושורשי, הנרמז בטהרת הפרה, המעבירה את רוח הטומאה מן הארץ. בניית עולם חדש, עולם של צדיקים שאין לו כלל קירבה לחטא.