זעקותיו של שלמה הי"ד
זעקותיו של שלמה הי"ד

עשרים שנה חלפו מאז אותו יום מר ונמהר בו נרצח אהוב ליבנו שניאור שלמה ליבמן הי"ד בידי חיות האדם ימ"ש, יחד עם הראל בן נון הי"ד, עת היו מחוננים את עפר הארץ ורוצים את אבניה ליד הישוב יצהר.

נשמה ענקית הייתה לו לשלמה הי"ד. עוצמות אדירות שאין להם אח ורע. אכפתיות ומסירות עצומה על כל דבר שבקדושה.

איני יכול לשכוח את זעקותיו המיוחדות של שלמה, שיצאו מתוך לב טהור. מצד אחד לבו הענק נשבר לרסיסים על שפלותם של ישראל שהיא חילול שמו יתברך.

ומצד  שני, היה חזק כצור איתן באמונה בה'. כשמסרו השלטונות במדינת ישראל לאויבינו הארורים את עיר הברית שכם, תחושת ההשפלה הייתה נוראה.

השוטרים הפלשתינאצים ימ"ש היו מעכבים את האוטובוס עם תלמידי ישיבת עוד יוסף חי ושאר היהודים המתגעגעים לקדושת יוסף הצדיק ובאים להתפלל בקברו, וברגעים של חלישות דעת היה ניגש שלמה לקדמת האוטובוס, לוקח את הרמקול, ואומר בעל פה מילה במילה את כל פרק י"א בספר התניא הקדוש: וביאור העניין הוא: רק אמונה אמתית ביוצר בראשית... וכשיתבונן האדם בעומק הבנתו ויצייר בדעתו הוייתו בכל רגע מאין ממש, האיך יעלה על דעתו כי רע לו או שום יסורים... אבל באמת אין רע יורד מלמעלה והכול טוב, רק שאינו מושג לגודלו ורוב טובו...

ועל כן ראשית הכול שישמח האדם ויגל בכל עת ושעה ויחיה ממש באמונתו בה' המחיה ומטיב עמו בכל רגע... והיו דבריו, עם עוצמתו המיוחדת, כמים קרים על נפש עייפה, משיבי נפש ממש. (כדאי מאד לחזור על לשונו הקדושה של בעל התניא בפרק זה פעמים רבות, עד שתהיה חקוקה הדק היטב על לוח לבנו).

כל מסירותו לישוב ארץ ישראל ובמיוחד לישיבה בקבר יוסף הצדיק הייתה מתוך מבועי התורה שזרמו בקרבו. קיבל הרבה מרוחו האדירה של אביו הקדוש הרב מנחם ליבמן זצ"ל והיה בבחינת "ויהי נא פי שניים ברוחך אלי". התמדתו בתורה הייתה מתוך קישור נשמתי עצום לאורה. בשם כל ישראל.

בכאבו על שפלותם של ישראל היה נכנס לקבר יוסף וצועק: "יוסף, יוסף"! היה צועק את דברי הגמרא "תחת רבי עקיבא וחבריו, מה הם מביאים" (על הגויים שעתידים לשלם לישראל על מה שעוללו לנו במשך הגלות, אבל לא יוכלו לשלם על מה ששפכו דם ישראל)

כשנרצח שלמה, לא רק משפחתו וקרוביו הפסידו, אלא עם ישראל כולו הפסיד "פצצת תאורה" רוחנית ענקית. כמה הלב הומה כיום בגעגועים אין קץ לדמותו והארתו המיוחדת.

הלוואי שנזכה ללקט מעט רשמים מהנשמה הקדושה של שלמה שהייתה בקרבנו, להמשיך באומר חיינו את צעקתו המתגעגעת לקדושת "יוסף"  מתוך לב טהור ומלא באהבת ישראל ורוצה בטובתם של ישראל קדושים, ולהשיב לב בנים על אבותם, "ועיננו לה' צופיות, לפקוח עיניים עוורות, להוציא ממסגר אסיר, להטות לבבות עם ה', להכיר ידידות נעימות אהבתו" (אור החיים הקדוש).