ביום ראשון התקיימה בתל-אביב הפגנת ה-להט"בים בעקבות תחושתם שחוק הפונדקאות גרם להם עוול. זכותם להפגין, זכותם למחות, זכותם לדרוש דיון חוזר בחוק ובהשלכותיו. עד כאן הכל תקין במסגרת הנהוג במדינה דמוקרטית.
במהלך סוף השבוע שקדם להפגנה התגייס עדר התקשורת לפרסם את ההפגנה, ולהאדיר את גודלה ואת חשיבות ההשתתפות בה. עם כל הכבוד, על סדר היום בישראל קיימים עניינים בוערים יותר, תרתי משמע, המחייבים את תשומת הלב של הנהגת המדינה, של אזרחי המדינה וגם של התקשורת, אם זו לא היתה מתגייסת בגלל מניעים זרים.
וכרגיל, בראש העדר התייצבו נציגי בטאון השמאל הקיצוני, ובאיוולתם הוסיפו לצבעי דגליהם של ה-להט"בים את צבעי דגליהם של השמאל/תקשורת. אור קשתי קבע ש"מאבק הלהט"ב הוא רק הטריגר (מדוע לא זרז?, ר"ב): החלה מלחמה רב-חזיתית והגיע הזמן להתגייס".
כלומר, כתב העיתון הדוגל ב"שלום" משתמש בביטויים הלקוחים משדה הקרב, וקורא להתגייס למלחמה רב-חזיתית נגד ממשלה שנבחרה באופן דמוקרטי, וכפי שמסתמן הציבור רוצה שתמשיך לכהן גם אחרי הבחירות הבאות. אבל, נציג העיתון לאנשים שחושבים שהם חושבים קורא "להתגייס" ל"מלחמה רב-חזיתית". הוא רק שכח מי האויב, והתכוון לגיוס נגד ממשלה דמוקרטית.
החרתה החזיקה אחריו אריאנה מלמד, כתבת אחרת של אותו עיתון, שקבעה ש"מעולם לא היתה התגייסות כה גורפת של המדיה לתמיכה במוחים".
ואמנם, ככה ייעשה למוחים אשר המולך של התקשורת חפץ ביקרם. בדיוק בשבוע זה לפני 13 שנים היתה התגייסות כה גורפת של המדיה נגד המוחים כנגד פקודה בלתי חוקית בעליל, שדגל שחור התנוסס מעליה ואשר הביאה לגירושם של עשרת אלפים אזרחים יהודים מבתיהם בארצם, להרס בתיהם, לשריפת בתי הכנסת שלהם, והכל כדי לגונן על האתרוג יקיר התקשורת, שהתגייס להיות ה- 9D שלה נגד אזרחים נאמנים.
ועוד לפני כן היה זה אותו עדר של שמאל/תקשורת שהתגייס למען הסכם הדמים האוסלואידי, למען גדר "הביטחון" שנועדה לחלק את הארץ ולהסגיר את לב הארץ לידי האויב שהובא לתוכה, ועוד.
התגייסות השמאל/תקשורת להפגנה שנועדה להיות עניינית זיהמה אותה והפכה אותה להפגנה פוליטית רגילה. הטרמפיסטים שתפסו טרמפ על מחאת ה-להט"בים, שביקשו להעלות נושא מסוים על סדר היום הציבורי, הכשילו את ההפגנה והפכו אותה להפגנה שגרתית של שמאל מתוסכל, מנותק ומתנשא.