ביום כיפור ישנו רגע קסום בו הלב נפתח, צינור נסתר מחבר בין הנשמה ללב, משם המילים נובעות וממלמלות. הרעב לא מציק, הקשיים לא מפריעים והעולם הזה לא מעכב. באותו רגע רעשי הרקע נעלמים ויש רק בן המתחטא לפני אביו שבשמיים. אפשר למשש את הנשמה מופיעה מבעד למחיצות.
נשמה יקרה שלי, אל תלכי. בבקשה. אני מבטיח שאתנהג טוב יותר השנה. אני באמת רוצה להקשיב לך יותר, לא להיכנע לגוף. אל תשאירי אותי לבד בהתמודדות עם החומריות שמושכת... לא סיפרו לך ש"לא משאירים פצועים בשטח"?! נכון, לפעמים אני טועה, אבל תמיד יש מקום בלב שרוצה לעשות דברים שהולמים אותך, לעשות מעשי-נשמה. תקופה בה אינני מרגיש בנוכחותך נכנסת בי עצבות. קרירות מתה מופיעה ואוכלת אותי מבפנים. אז אני מתפכח ומעכל כמה את חסרה, ועד כמה אני זקוק לך. מניח את הגאווה מחוץ לחדר כדי לפגוש אותך באמת. עליי להיות מוכן להתחנן על נפשי ולגלות עד כמה אני חסר כדי לזכות שתאירי עלי.
כל כך חבל שאי אפשר לצלם ולשמור את האירוע המתוק הזה. אפילו גוגל לא יודע לשמור כאלו דברים (לפחות בינתיים). ברוך השם שזיכרונות מהחוויה נצרבים בלב. כשמנגינות חודש תשרי מתנגנות אני מרגיש אותך בפעימות הלב. זיכרונות תשרי המופלאים מתעמעמים בשטף השגרה אבל עמוק בלב הגעגועים לא מפסיקים.
טוב שיש פעם בשנה זמן בשבילך. את לא קובעת פגישה או משריינת זמן בלו"ז. מחכה בסבלנות אין קץ לרגע שבו נקשיב לך. את מחכה להזדמנות שבה נרים את הראש מהצלחת ונשחרר את הלב מהדאגות. שנפנה לך מקום.
כמה אני מחכה לרגעים האלו שגם עלי "וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה ויצאתם ופשתם כעגלי מרבק" (מלאכי ג כ).