הסליחה הראשונה שטרם נאמרה היא למוטי יוגב. יוגב אמר לפני כשנתיים, “אם ההחלטה (היא) כפי ששמעתי עכשיו, שבג”צ החליט על הריסת בתי דריינוף -- למרות שיש תב”ע בתוקף, והיתר לבנייתם -- הרי זו שרלטנות של בג”צ, חוסר צדק, על בג”צ צריך להרים כף של די-9.”
על אמירה זו קפצו כולם במשך שנים, כמעט כמו ארון הקבורה של רבין שגם הוא לא היה ולא נברא מעולם (היה ארון, בהפגנה של מטה א”י ברעננה, שעליו נכתב “רבין קובר את הציונות” – יחי ההבדל הקטן).
בפועל, מה שיוגב באמת אמר, הוא שאם הבג”צ מורה, ללא הצדקה, להרוס בניינים בעלי מעמד חוקי - אולי יש לנהוג במידה כנגד מידה באשר לבניין שבו שוכן הבג”צ.
והנה הוכחה חותכת, שמדובר בהתנפלות סתמית על יוגב. איציק שמולי (מקום שלישי בפריימריז של מפלגת העבודה וחביב התקשורת מאז כיכב במחאה ה”חברתית”) אמר שאת “כף D-9 צריך להפנות כדי לסגור לו (למוטי יוגב) את הפה, ולא, ... על בית המשפט העליון.” אז אם כבר מתקוממים על ההסתה הנוראה כביכול של חברי הכנסת -- מה פתאום רק על מוטי יוגב ולא על איציק שמולי?
הדברים מקוממים במיוחד, כי ראוי שננהג ביוגב במעט הכרת- הטוב. אחר הכל מדובר באדם ששירת בסיירת שקד כמפקד צוות, כמפקד פלגה בסיירת מטכ"ל כולל במלחמת לבנון הראשונה, היה סמג"ד גדוד 890, היה מפקד יחידת מגלן שם פיקד באינתיפאדה הראשונה, פיקד על גדוד 202 של הצנחנים בלחימה בדרום לבנון, והיה גם מפקד חטיבת אפרים. מדוע מותר לנו לרדת עליו בלי לבדוק מה הוא באמת אמר?
הסליחה השנייה שטרם נאמרה, היא מטעם הרב יונתן זקס. הלה, בהיותו רב ראשי באנגליה, בעיצומי פיגועי ההתאבדות בישראל, אמר לתקשורת הזרה בבריטניה ש"עמדתה של ישראל כלפי הפלסטינים אינה עולה בקנה אחד עם היהדות". הרב סאקס אמר לגארדיאן הבריטי, שחיילים ישראלים גרמו לו להרגיש "זעזוע עמוק". זאת משום שחיילים ישראלים צולמו על פי הדיווחים מחייכים בהקלה לאחר שגברו בקרב, על מחבלים פלסטינים.
באותו ראיון עצמו, הרב סאקס הסכים להיפגש עם שייח איסלאמי – שייח אשר הסביר שהוא שותף לדעתו של אוסאמה בן לאדן כי "זה בסדר" להרוג לא-מוסלמים. מחשבותיו הרצחניות של שיח לא גרמו כנראה ל”זעזוע עמוק” אצל הרב סאקס. מדוע, אם כן, חיילי ישראל - הנלחמים להגנתנו – זכו לגינוי מפי הרב סאקס? למעשה הרב זאקס, מבלי משים כמובן, הפך בזאת לאב הרוחני של “שוברים שתיקה”. הגיע הזמן להתנצל ואף פעם לא מאוחר.
לא רק שהרב זאקס לא כתב מעולם מילת חרטה בעקבות הראיון לגארדיאן, ומדובר על אדם שמרבה לכתוב. הרב זאקס אף בחר להעלות על נס את “הביקורת העצמית” – כשנשאל על הראיון הנודע לשמצה, שנים אח”כ, ע”י קריסטין אמנפור, כתבת ראשית ברשת הטלוויזיה האמריקאית CNN.
ההתנצלות השלישית צריכה, לטעמי, להיאמר ע”י השגרירה ניקי היילי וסגן הנשיא מייק פנס. שני האישים אמרו, בהזדמנויות שונות, שצריך להקים מדינה פלשתינית. לא סתם כך התנגד יצחק רבין המנוח, המנהיג הבלתי-מעורער עד היום של השמאל הציוני, להקמת “מדינה” פלשתינית. כי “מדינה” היא ישות בעלת כח אינסופי, ודבר בלתי הפיך.
אם אתה מקים ישות פלשתינית בעלת מעמד של “מדינה”, היא יכולה להתחמש כבר למחרת היום, ולא יעזור לך לבכות על כך בדיעבד כי מדינה, משקמה – שוב לא יכולה “להתבטל”, לעולם (ע”ע סוריה). עם כל האהדה לניקי היילי, ובמידה פחותה לסגן הנשיא פנס, אישית אינני יכולה לסלוח לשני האישים על אמירות חמורות אלה. אני חושבת על אמי בת ה-86, שתצטרך לעזוב מייד את דירתה השקטה ברחובות אם באמת היילי ופנס יעוללו לנו אי פעם את המדינה הפלשתינית הזאת.
הרי 19 מתוך 20 הערים הגדולות בישראל (כולן למעט חיפה, למעשה) יהיו בטווח הטילים של המדינה הפלשתינית של היילי ופנס. אמי ברחה מהנאצים כשהייתה בת 7 והגיעה בשלום לארה”ב. היא זוכרת עדיין את דברי רב החובל שהזהיר את האימהות, “גם אם אחד מילדיכם יטפס על הסיפון ויפול לים, לא נתעכב כדי למשות אותו מן המים – בגלל הצוללות הגרמניות”.
האם באמת מגיע לאמי הקשישה להיות מופקרת בשנית ע”י העולם הנאור? זאת המשמעות, עבורי, של הקמת מדינה פלשתינית, ולא אסלח להיילי ופנס, עד שיחזרו בהם. כן, גם אם אני מקווה שדיבוריהם רק דיבורים, אבל אין לדעת.