כמה פעמים נתקלתי לאחרונה בניסיונות של בתי ספר לאכוף את קודי הלבוש שלהם באופן שדומה לפיל בחנות חרסינה.
המכנה המשותף לתגובות הללו מתאר נפנוף בפטיש 4 טון מול התלמיד/ה שלא באמת מבינים מה רוצים מהם או כבר מאבדים עניין לחזור שוב לאותו בית ספר שגרם להם טראומה. התגובות לסיפורים אלו גם הם בדרך כלל זהות:
מותר לו לבית הספר להכתיב את קודי הלבוש שלו וזה בסדר גמור. גם בפנימיות היוקרתיות והטובות בעולם באנגליה יש קודי לבוש אולם הדרך צריכה להיות אחרת:
לא משפילה/צועקת/גורמת לטראומה לתלמיד/ה ובעיקר מאלפת אלא כזו שגם תסביר להם את כל העניין. לא חסרים הרי הסברים ודוגמאות לחשיבות הלבוש המכבד והרי בעצם זה בדיוק כל המהות של החינוך:
לא לשבור את השיניים אלא לדבר. לא לדבר מעל אלא לדבר אל.
למה כל ההקדמה הזו? כי קיבלתי השבוע סיפור טרי למייל מאמא שנתנה לי עכשיו את רשותה לפרסם אך ביקשה כמובן להישאר אנונימית:
"הבת שלי לומדת באולפנה במרכז הארץ ויצאה לחופשה ביחד עם החברות שלה בעיר ורנה בבולגריה. בלילה הראשון שלהם יצאו הבנות לטייל ובגלל שהן חשבו שהם נמצאות במקום מרוחק מישראל הן יכולות להתלבש באופן משוחרר משהו.
אממה, הן לא חלמו בסיוטים הגדולים ביותר שלהן שבדיוק בדרך מהמלון הם תפגשנה את לא אחרת מאשר...המחנכת שלהם שגם יצאה לטיול עם בעלה.
ביתי סיפרה שהיא וחברותיה החליפו צבעים: מכחול לסיד:
שהמחנכת שלהם תראה אותם בלבוש כזה?
הן חשבו שבזה הרגע תם העידן שלהן באולפנה והן הולכות לעוף על טיל אבל אז הם נדהמו בפעם השנייה כאשר המחנכת רק אמרה להן שהן מזכירות לה אותה מלפני 20 שנה כי גם לה קרה קטע כזה מול המחנכת שלה ושעכשיו, כשהיא ראתה אותן לבושות ככה, היא הרבה יותר מעריכה את המאמץ שהן עושות כל יום בכדי להתאים את הלבוש שלהן לקוד המקובל באולפנה אבל היא תשמח במידה והן כמובן מעוניינות להזמין אותן לשיחה כנה על בגדים ודימוי גוף, מאחר שאין עניין שהן יסבלו או יעשו משהו שנוגד את מצפונם.
תחשוב שמכל הטיול הזה, זו החוויה החזקה ביותר שהבת שלי חזרה איתה הביתה:
המחנכת שהיא פגשה ובמקום להטיח בה דברי ביקורת על לבושה, ידעה בחכמתה לפלס דרך לליבה של ביתי והזמינה אותה לשיחה כנה בארץ על לבוש ודימוי גוף.
אני כותבת לך את זה בכדי שידעו שיש מחנכות מקסימות ואנושיות עם חכמת חיים והלוואי שירבו עוד כמותה".