שפל חדש וגרוע אפילו מעסקת שליט
שפל חדש וגרוע אפילו מעסקת שליט

ההחלטה בצה"ל על וועדה לקצבת עונש למחבלים אשר נגזר עליהם מאסר עולם הינה שפל שזמן רב לא ידענו כמותו. שפל יותר עמוק אף מעסקת שליט לשחרור מחבלים.

החלטה זו יש בה כדי סיכון ממשי לחיי אלפי אזרחים ישראלים, ואף יכולה להביא לתמורות אסטרטגיות בביטחון ישראל וכושר עמידתה מול הטרור.

אשר על כן תמוה ביותר כיצד החלטה כזו מתקבלת בדרג ביצועי ולא בדרג המדיני.

אחריות הדרג המדיני והפוליטי לקחת את המושכות לידיים, שכן האחריות להחלטות בסדר גודל כזה מוטלת עליהם. 

ההחלטה השפלה והבזויה הינה החלטה נוספת במדרון תלול של החלטות מבישות שהתקבלו במערכות המשפטיות של צה"ל בחודשים האחרונים.

יש חיבור ישיר בין ההחלטות הארורות המחלישות את המלחמה בטרור לבין הרצח המזעזע של ארי פולד הי"ד לעיננו.

ראשית חשוב להסביר את משמעות ההחלטה.

החוק הצבאי לפיו נשפטים מחבלי האויב מטיל עונש מוות על מעשי רצח וכחלופה ניתן לתת עונש של מאסר עולם.

לפי הנוהג מאסר עולם על מחבלים לעולם לא נקצב ועל כן לולי עסקאות שחרור, המחבל עתיד לסיים את ימיו בבית הכלא.

במקרים חריגים מאוד הפעיל המפקד הצבאי (אלוף פיקוד מרכז) את סמכותו לקצוב את עונשו של המחבל וזאת מכוח  סעיף 184 לצו בדבר הוראות ביטחון [נוסח משולב] (יהודה והשומרון) (מס' 1651), תש"ע-2009 המקנה סמכות חנינה למפקד הצבאי.

נכון להיום השימוש בסמכות החנינה באופן של קצבת תקופת מאסר עולם נעשה במקרים בודדים ביותר וכמעט שלא נעשה כלל.

התיקון החדש של הקמת וועדה לבדיקת קצבת תקופת מאסר תגרום לכך שקצבת מאסר לתקופה תהיה חלק מנורמה ותיבחן לפי קריטריונים קבועים.

ועדה כזאת תיתן פתח רחב ביותר לשחרור מחבלים לחופשי לאחר תקופת מאסר.

גם אם עכשיו יקשיחו מאוד את תנאי הועדה לקצבת עונשים, בעתיד הקרוב התנאים יוגמשו ויפרצו בעזרת בג"ץ וארגוני שוחרי זכויות מחבלים.

הקמת הוועדה מביאה עמה תיקווה גדולה למחבלים הרוצחים.

כפי הידוע מאסר בכלא הישראלי אינו מרתיע דיו אך עדיין יש הרתעה פורתא בכך שלולי אירוע כניעה של ישראל לטרור חטופים או הסכמי כניעה, המחבל לא יצא במשך כל חייו מכותלי הכלא.

בהקמת וועדה כזו ידע כל מחבל שעתיד הוא בימי בגרותו להתאחד שוב עם משפחתו ויצמחו על ברכיו דורות נוספים של מחבלים ארורים.

הקמת ועדת קצבת מאסר משנה את יכולת ההתמודדות של מדינת ישראל באופן מהותי כנגד הטרור, ועל כן במקרה שנעשית ללא החלטת המדינאים יש בה כדי סוג של הפיכה צבאית לטובת הטרור.

 יטענו המצדדים בהקלות לטרור בכך שבג"ץ רמז שראוי להקים וועדה.

אכן, גם אם שופט או שופטי בג"ץ זרקו רמז על כך, אל לצבא למהר לרצות את השופטים אשר לא על כתפיהם מוטלת האחריות הציבורית, ואינם עומדים לבחירת הציבור.

בעניינים הנוגעים למדיניות וביטחון הציבור אין סמכות דמוקרטית לבג"ץ להחליף את המנהגים הנבחרים, קל וחומר כשזה לא נעשה דרך פסק דין אלא דרך רמז בעלמא.

קבלת פקודות של אנשי הצבא ישירות משופטי בית המשפט העליון ועקיפת ההנהגה הנבחרת פסולה מעיקרה.

למצב זה יש אחריות מכריעה לנבחרי הציבור, אשר נמנעים מלהפעיל את סמכותם ולמנוע את ההפקרות והאנרכיה.

שר הביטחון שאומר שבתקופתו לא יהיו הקלות למחבלים, אך מכשיר את הקרקע לשיטפון של הקלות וטרור בעתיד הקרוב וודאי שמועל בתפקידו.

לצערנו ביום בו התפרסמה לציבור ההחלטה המסוכנת נרצח ארי פולד הי"ד באכזריות על ידי מחבל.

רצח זה, כמו גם ניסיונות רצח ורציחות נוספות, נעשים בצל החלטות תמוהות וכנגד כל היגון של המפקד הצבאי ומערכת החוק הצבאית.

ההחלטה המסוכנת שהתפרסמה ביום הרצח הינה המשך להחלטות המחלישות את ההרתעה כנגד הטרור, כדלהלן:

החלטת אלוף הפיקוד למנוע הרס מוחלט של בית המחבל שרצח את משפחת סלומון בחלמיש, ואף היתר למשפחת המחבל שהורשעה בכך שלא מנעה את הרצח לחזור למבנה הבית ולבנות קומה שנייה מפוארת, תוך שימוש בחלק ההרוס כמדרגות מעבר לעלות לבית באדיבות המפקד הצבאי. יש בהשארת ביתו של המחבל כדי לשדר לכל בני הכפר ולכל ערביי הארץ ששווה לרצוח יהודים. אכן אחד הנערים, שכנו של המחבל מכובר, הלך וביצע פיגוע דומה של חדירה ליישוב, בו נרצח יותם עובדיה הי"ד.

אגב, גם בבית המחבל שרצח את בני משפחת סלומון הצבא לא מילא את חובתו להשיג הרתעה בכל דרך, מחשש לאמירות שופטי בג"ץ ובניגוד לכל שיקול מקצועי אמיתי.

לאחרונה נתבשרנו גם על כך שבית המחבל שרצח את עדיאל קולמן "ניצל" מהריסה של כוחות הביטחון, בשל טענה לעבר נפשי של המחבל. כל זאת חרף העובדה שהמחבל הוכרז כשהיד על ידי המשפחה וארגוני הטרור.

החלטה זו יוצרת תקדים מסוכן של המנעות מצעדי הרתעה בגלל טענות קלושות, שלא היו פוטרות את המחבל אפילו במשפט הפלילי.

צעדי הרתעה מטבעם צריכים שייעשו בצורה החורגת מענישה רגילה, באופן שיזעזע את סביבת המחבל ותמנע פיגועים בעתיד.

יש להוסיף לכל זה את הזיכוי של המחבל שפגע בנירית זמורה מניסיון לרצח והאשמתו בגרימת חבלה של ממש, בטענה שהמחבל דקר פעם אחת ולא יותר (כיוון שהסכין נשברה ), שהסכין הייתה קצרה ורעועה (שהרי היא נשברה) וכן שהדקירה הייתה בגב סמוך לעורף. פסיקה הנובעת מחוסר הבנה של התמודדות מול טרור וחוסר הבנה של כוונת הטרוריסט שוודאי כוונתו לרצוח.

ארי פולד הי"ד מחה רבות על פסק מעוות זה.  רצתה ההשגחה וארי הי"ד נפל באותו מקום בו  נדקרה ונפצעה קשה נירית זמורה הי"ו, על ידי מחבל שדקר אותו פעם אחת בגב.

אי אפשר להתעלם מהחיבור בין המקרים וקריאת ההשכמה להנהגה המדינית.

האחריות שלכם להחזיר את ההרתעה לידי צה"ל ומדינת ישראל. גם אם ידיהם של מערכת המשפט הצה"לית ובג"ץ במעל ובהחלשת הביטחון, האחריות כולה מוטלת לפתחם של נבחרי הציבור.

על ראש הממשלה ושריה להפסיק להיתלות במחדלי בג"ץ וביועמ"שים לסוגיהם. הגיע הזמן שתתפסו את המושכות ותתחילו לנקוט בצעדים הראשוניים המתבקשים לעצירת הטרור, כי זו סמכותכם וחובתכם.