פתיחת מושב הכנסת אתמול שימשה הוכחה מובהקת למסע ההתנתקות של השמאל הישראלי, בהובלת ציפי לבני.
התנתקות הנובעת מקריסת מערכות, מאובדן חזון, ובעיקר מהיעדר מנהיגות שיודעת להבדיל בין אופוזיציה לשלטון לבין אופוזיציה למדינה.
רוב גדול מאוד מקרב אזרחי ישראל מאושר, איש מהם כבר לא מאמין בשותפות עם אבו מאזן שציפי לבני טרחה לחלות את פניו ברמאללה, אין עוד תמימים שמסכימים לחזור לגבולות 67' מתוך ידיעה שהמאבק הוא על גבולות 48' , והס מלהזכיר לישראלים החכמים את סיסמאות הסוציאליזם עכשיו. עולם שלם של אמונות ודעות נבלע לתוך חור שחור, שממנו מבעבעים ללא הרף דיכאון, ייאוש וקטנות מוחין.
סקרי המפולת של השמאל, לצד חוסר היכולת להעמיד מנהיגות אלטרנטיבית, החזירו אותו לסיסמאות המוכרות והישנות. דקלום מנטרות שקריות שמעלות חיוכי ערגה על פני ותיקי מפלגת העבודה, המכונה היום, בממד הומוריסטי קמעא, המחנה הציוני. את הציונות של מקימיה צריך לחפש בנרות. המנטרות כוללות את השנאה והשסע, את חוק הלאום, את קץ הדמוקרטיה ואת "יש שופטים בירושלים".
השר לשעבר דוד לוי נזכר בימים שבהם היה פועל שכיר יום, בשמש הקופחת, בקיבוץ בעמק בית שאן. "היינו מתחננים לפני האדונים מהקיבוצים שישימו את המים בצל, כדי שישמרו על קרירותם. הם עשו את זה? בשום אופן. זו היתה רשעות אנושית. הם היו מניחים דליים עם מי שתייה בשמש, והמים התחממו עד כדי כך שלא היה אפשר לשתות אותם. חשבתי לעצמי, 'למה הם שונאים אותנו כל כך?'"
לוחמי האצ"ל, חברי אביה ז"ל של ציפי לבני, הוסגרו בימי הסזון לבריטים. בן־גוריון לא הסכים לקרוא למנחם בגין בשמו. מצביעי הימין מכונים על ידי בכירי תרבות השמאל "משתטחי קברים" ו"מנשקי מזוזות", וזה רק קיצור תולדות השנאה. אז מי בשמאל הישראלי יכול להטיף בלשון חלקות על שנאה? הם הרי המציאו אותה ומשתמשים בה עד היום.
ציפי לבני, שאמרה בפני מאות אלפי צופים שהיא ובוז'י הרצוג "יורידו את הזבל" בהתכוונה לנתניהו, יכולה להטיף על שנאת חינם?! אתמול בכנסת דיברה לבני גבוהה על הסכנה שבשנאה, ובנשימה אחת תקפה את החרדים, מושא השנאה העיקרי של השמאל.
החברה הישראלית אינה שסועה. יש ויכוחים בין קבוצות, כך היה משחר עלות עם ישראל על בימת ההיסטוריה. מכאן ועד יצירת הרושם שיד איש באחיו - אין כזב גדול מזה. רוב הישראלים אוהבים את מדינתם, והמכנה המשותף בין האזרחים רב על המפלג.
ישראל היא דמוקרטיה למופת. לאזרחים נתון חופש כמעט בלתי מוגבל. הסכנה היחידה לדמוקרטיה היא הניסיון ליישם את עריצות המיעוט על הרוב. לצערי, בית המשפט נתפס לעיתים לאג'נדה מוטעית זו. יש שופטים בירושלים, והם לא מתגוררים על האולימפוס. גם הם טועים לפעמים, והתיקון קרוב. רשויות המדינה מצייתות לפסקי דין, גם לכאלה שסבירותם בספק.
חוק הלאום אינו פוגע בשוויון. הלוואי שישראל כמדינת הלאום היהודית היתה מוכרת ומוגנת בבתי המשפט כפי שמוגן - בצדק - ערך השוויון. היהודים מוכנים למסור את נפשם על כברת ארץ קשה רק מתוך אמונה שזו מדינת הלאום שלהם. אם האידיאל הוא מדינת כל אזרחיה, יש העדפה מובהקת לניו זילנד.
רוב גדול בישראל יודע לזהות את כישוריו ואת הנהגתו של נתניהו, וגם את האידיאולוגיה שבשליחותה הוא פועל. הצעתי לשמאל: חפשו חזון אמיתי ותפסיקו לדוג במים העכורים שאתם מנסים להשקות בהם את ערוגות חיינו.
באדיבות "ישראל היום"