סוגיית נישואי התערובת שעלתה שוב לדיון הציבורי לאחרונה, איננה חדשה כמובן.
לדאבון הלב, חתונות כאלו עם בני זוג נכריים, של צעירים וצעירות ישראליים, "מלח הארץ - מיטב בנינו", בוגרי מוסדות החינוך וההשכלה, מצטיינים בשירותם הצבאי ובפועלם הציבורי – מתקיימות כל העת למאות ואלפים, בארץ ובחו"ל.
זוהי מזמן איננה "תופעה", אלא מציאות יומיומית. כל מי שמסתובב בריכוזי ישראלים יורדים בחו"ל יעיד על כך, ומיטב המחקרים הדמוגרפיים כבר העניקו לכך את החותמת הרשמית: אחוזי התבוללות בקרב ישראלים 'יורדים' גבוהים הרבה יותר מאשר בין יהודים תושבי חו"ל. גם כאן בארץ ניתן לראות זאת באחוזים הולכים וגדלים בקצב מסחרר.
הדיון בנושא, מספק לנו שוב את ההוכחה, אולי יותר מאי-פעם, היכן באמת נמצאת הבעיה. איפה טמון שורש האסון.
בדיונים התקשורתיים הבלתי נגמרים, אנו שומעים שוב ושוב את אותם טיעונים ואת אותם ויכוחים, שדבר אחד ברור עולה מהן – ליהודי הישראלי הממוצע אין מושג מה הבעיה ב"התבוללות".
כך ניתן לשמוע אמירה מגוחכת של שר בכיר לשעבר שהוא מתנגד להתבוללות רק בגלל ש"כרגע העם שלנו קטן מידי", או ההתרסה הרווחת ש"פעילה חברתית מסורה ומתנדבת למען החלשים, היא יותר יהודייה מהרבה יהודים אחרים!" כאילו שהזהות היהודית נמדדת בפעילות חברתית.
הפרדוקס הוא, שדוקא המחשבה המעוותת כאילו הגדרת היהדות תלויה במידת מוסריותו של האדם, יחסו האדיב לזולת ונאמנותו לארצו, היא היא הגזענות האמיתית. במילים אחרות גישה זו מכריזה כי, מי שאינו יהודי חייב להיות אגואיסט נהנתן וחסר רגש. אם הוא אדם חביב ואלטרואיסט – הוא מוכרח להשתייך לעם היהודי...!
ועם יד על הלב: מהיכן אמור ישראלי ממוצע לדעת מהו ההבדל בין יהודי לגוי? או מה היא באמת הבעיה בנישואי תערובת? מתי לאורך שנות לימודיו הוא שמע על מהות העם היהודי? על מהות הנשמה היהודית? מי סיפר לו שהוא צאצא וחלק משלשלת ארוכה של יהודים ששמרו על יהדותם במסירות נפש ושעליו מוטלת הזכות להמשיך את השושלת המפוארת של העם היהודי.
הבורות בישראל גדולה כל-כך, שכל אותם המנפנפים כל העת בדברי חז"ל בפרקי אבות "חביב אדם שנברא בצלם, שנאמר כי בצלם אלוקים עשה את האדם", אינם יודעים שבאותה נשימה ממשיכים חז"ל מיד אחר-כך וקובעים "חביבין ישראל שנקראו בנים למקום ... שנאמר בנים אתם לה' אלוקיכם".
אינני מאשים כלל את הצעיר הישראלי, שהפסוק "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" נראה בעיניו כגזענות. וכי אי-פעם למד מה היא המשמעות של קדושת התורה והמצוות? לא מזמן אמרה לי מורה שהיא "איננה חשה בנוח שבלימודי בר המצווה, מלמדים את התלמידים בכיתתה לומר 'אשר בחר בנו מכל העמים'". מנקודת מבטה היא צודקת – אם "בחר בנו מכל העמים" לא מתבטא ב"נתן לנו את תורתו", אז במה הוא כן מתבטא? בכך שהיהודים יפים וחכמים יותר מכל העמים?...
ייאמר ברורות, האסון טמון עמוק בהנחות היסוד של החינוך בישראל. ההתבוללות נמצאת כאן, בתוך בתי-הספר בהם יושבים ילדים יהודיים ולומדים שתורת ישראל אינה רלוונטית עבורם; ש"כולנו בני אדם" ושאין הבדל מעשי בין יהודי לגוי. שהערך החשוב הוא להיות "ישראלי" (מה זה בדיוק?), ורק אחר-כך יהודי. כאן שורש הבעיה, והיא לא תיפתר כל עוד לא תקבל טיפול שורש.
תוצאותיה של ההתבוללות הינה, אובדן מאות אלפי יהודים שמתנתקים מיהדותם, לדאבוננו, הגל השוטף והמאיים של נישואי תערובת והתבוללות כבר נמצא כאן במלוא עוזו, וכדי לטפל בו, חובה להתחיל לבנות מחדש את הסכר הישן, ולהתחיל לחנך את ילדי ישראל בחינוך יהודי המבוסס על אדני היסוד של "ונתן לנו את תורתו" שבזכותו עם ישראל חי וקיים ומאיר שלושת אלפים וארבע מאות שנה.