חלפו שלושה שבועות מאז יצא ע' מביתו שבירושלים ולא שב. ע' הוא אדם מן השורה, בעל משפחה ומתווך במקצועו, הגר בירושלים ומחזיק באזרחות אמריקאית. בני משפחתו המודאגים דיווחו לשגרירות האמריקאית על היעלמותו, אף נעשתה פנייה למשטרת ישראל, אך ללא הועיל.
מסתבר כי ע' נחטף לעיר אחרת, הרחק מביתו, והוא מוחזק בתנאי שבי קשים הכוללים מכות אכזריות והתעללות שיטתית.
אם היו קוראים לע' עודד היה דבר חטיפתו פותח מהדורות חדשות, ורשויות החוק היו פועלות לשחרורו המיידי והעמדת חוטפיו לדין. אך איתרע מזלו של ע' ועם לידתו נתנו לו הוריו את השם עיסאם. לכן, פורסם דבר חטיפתו אי שם בתוככי העיתון, בין כתבה על לידתה של פילה חדשה לבין כתבת רכילות על כוכב ריאליטי. לכן, רשויות החוק לא עושות מאומה על מנת לשחררו.
עיסאם עקל נחשד על ידי הרשות הפלסטינית במעורבות במכירת בית במזרח ירושלים ליהודי. חוקי הגזע של הרשות הפלסטינית מטילים עונש מוות על מי שימכור קרקע ליהודי. בפסק הלכה של שיח' מסגד אל-אקצה אף נקבע כי המוכר קרקע ליהודי אין מספיקין בידו לעשות תשובה, והוא ייקבר מחוץ לגדר.
חוקי הגזע של הרשות חלים על כל ערבי, בין אם הוא תושב יהודה ושומרון ובין אם הוא אזרח ישראל. הרשות הפלסטינית אף מינתה את עדנאן ג'ית כמושל ירושלים הממונה על אכיפת חוקי הגזע בתוככי ישראל.
מושל ירושלים – הפועל בתוככי ירושלים באמצעות מנגנוני הביטחון הפלסטינים – הורה על חטיפתו וחקירתו של עיסאם תוך פגיעה בריבונות ישראל והפרה בוטה של הסכמי אוסלו בהם התחייבה הרשות שלא לפעול בישראל.
בעקבות החטיפה, פנו גורמי הביטחון בישראל – בפנייה מנומנמת – אל גורמי הביטחון ברשות הפלסטינית בבקשה לשחררו. הפנייה המנומסת טרם נענתה. שלושה שבועות חלפו ולאף אחד לא אכפת מערבי-ישראלי הכלוא והמעונה בידי ישות זרה.
לא תמיד הבדילה ישראל בין דם יהודי כחול לדם ערבי אדום. בשנת 2000 הורה יאסר ערפאת על חטיפתו של עבד אלסלאם חירבאווי, סוחר קרקעות אשר סירב להוראת ערפאת להעביר קרקע שבבעלותו לידי הכנסייה הקופטית. ישראל של אז לא עמדה מנגד, ופעלה בזרוע נטויה להצלת חירבאווי – נבות היזרעאלי-הערבי. תוך שעות ספורות קידמה ישראל טנקים לעבר רמאללה, וזו שחררה את חירבאווי לאלתר.
לבושתנו, דמם הזול של ערבים – בתעריף העכשווי – משתקף גם בסיפורו של עזרא נאווי, פעיל שמאל וממקימי ארגון זכויות האדם תעאיוש – לדו-קיום, לשלום ולשוויון.
לפני כשנתיים חשף ארגון "עד כאן" תיעוד מצולם של עזרא נאווי המספר כי סוחרי קרקעות פלסטינים פנו אליו – כנציג הדו-קיום והשוויון – על מנת שיקשר ביניהם ובין רוכשי קרקעות יהודים.
"אני מוסר ישר את התמונות והטלפונים שלהם לביטחון המסכל", תועד נאווי אומר. "הרשות תופסת אותם והורגת אותם. אבל לפני שהיא הורגת אותם היא מרביצה להם הרבה. זה קודם זובור, ואז גזנגה".
למי שלא בקיא בז'רגון של ההומניסטים, אוהבי האדם מסוגו של נאווי, "זובור" הוא התעללות קבוצתית באדם. "גזנגה" היא גרירת גופתו של הקרבן ברחובה של עיר – כאשר כפות רגליו קשורות לפגוש אחורי של רכב נוסע וגולגולתו מנתרת על הכביש – לקול מצהלות ההמון.
מעשיו של נאווי הם לא פחות משותפות במעשי רצח מזוויעים. אך במקום כתב אישום בגין סיוע לרצח, זכה נאווי לאישום בסעיף חוק קל וזניח של שיתוף פעולה עם מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית. במקום מעצר עד תום ההליכים, נהנה נאווי מחירות מוחלטת. האם דמם של ערבים – כמו עיסאם וכמו קרבנות נאווי – אינו דם אדם?
לזכותם של מספר חברי הכנסת מוועדת הפנים של הכנסת ייאמר, כי הם אינם שותפים לנמנום המשותף של כלל הרשויות האדישות לגורלו של עיסאם. יו"ר ועדת הפנים, חבר הכנסת יואב קיש, זימן ישיבה דחופה של הוועדה במטרה להאיץ את שחרורו של עיסאם.
שותפי, עו"ד אריה ארבוס, ואני זומנו לוועדה כדי לתאר בפניה מה עובר על עיסאם ברגעים אלו. משרדנו מייצג שישים וחמישה איש ואישה, ישראלים ופלסטינים, אשר נחטפו ונכלאו בידי הרשות הפלסטינית בשל החשד כי סייעו לישראל למנוע טרור. במהלך תקופת כליאתם עברו כולם "זובור" מסוגים שונים, החל ממכות חשמל, עבור דרך הרעבה ותלייה, וכלה באונס ורצח. חלקם – שכבר איננו אתנו – עבר גם "גזנגה", אם מחיים ואם לאחר המוות.
למרבה הצער, אף חבר אופוזיציה לא הגיע לדיון בוועדה כדי לתרום את חלקו להצלת עיסאם מגורל דומה. אף נציג מהארגונים המציגים את עצמם כחובבי כל אדם באשר הוא אדם לא בא להביע חיבה לצלמו של עיסאם.
תקוותי, כי אלו שכן נכחו בוועדת הפנים של הכנסת יצליחו להניע את גופי אכיפת החוק ושירותי הביטחון של ישראל להבין כי אין הבדל בין עודד לעיסאם ובין גלעד שליט לעבד אלסלאם חירבאווי, וכי מדינת ישראל תפעל להציל כל אדם מזובור או ומגזנגה.