עלבון "זכות הקיום"
עלבון "זכות הקיום"

לכאורה, אנו אמורים לשמוח. לא מעט מדינות ציינו את תמיכתן ב"זכות הקיום של מדינת ישראל".

היו אף שגרמו כמעט ליום ריקודים בחוצות הערים בגין תמיכתם ב"זכותה של ישראל להגן על עצמה". ואצלנו חוו מקצת מהציבור מחוויית בואו של משיח צדקנו.

אלא, שעצם המחשבה שיש כאלה שצריכים להצהיר על זכויות יסוד אלו, ואנו שמחים כל כך על ההצהרות הללו, מעידה שאנו רואים עצמנו "כחגבים". כמי שמצהיר, למעשה, שאנו זקוקים להצהרות מעין אלו. ובה בעת העולם חושב שהוא עושה לנו טובה גדולה. משמע, שלא השתחררנו עדיין מהגלות. בדרך החשיבה שלנו ובתובנות שלנו באשר למעמדנו בעולם. ולא פחות גרוע, כמובן, שהעולם עדיין רואה בנו חריג. בן מוזר בין מדינות העולם. ובוודאי לא חלק ממשפחת העמים המזויפת בעליל.

האם יעלה על הדעת שמישהו יציין בגאווה שהוא תומך בזכותה של רוסיה להכות באויביה ? להגן על עצמה מפני טרוריסטים צרחניים? האם מישהו יצהיר- ואפילו כבדיחה- שארצות הברית רשאית להפציץ מעוזי רוצחים באשר הם?  מישהו מטיל ספק בזכות קיומה של סוריה הרצחנית, או של איראן "האמא של הטרור העולמי"? יש רק מדינה אחת בעולם- שהוקמה בהחלטת רוב מיוחס של האו"ם- שחוגגת כל אמירה מעין זו, כאילו נפתרו כל בעיותיה.

נדמה שהאשרור הזה של זכויותינו, כמו גם ההתלהבות החוזרת שלנו, מעידים היטב על חוסר הביטחון העצמי שלנו. על החשש המתמיד שלנו  לגבי מעמדנו העולמי. עצם היותנו מעצמה עולמית, כזו הבולטת בפיתוחים המדהימים שלה, ובפריחה ההולכת וגוברת שיש בה, עדיין אינה מספיקה לתחושה האמתית שלנו. ההובלה העולמית שלנו במספר תחומים, וקנאת מדינות העולם במדינה הקטנה – בשטח- והגדולה בעשייתה טרם חדרה למודעות שלנו.

האם זו הצריבה ההיסטורית שלנו? צריבת דורות מאז חורבן הבית? אולי תוצאה מובנת, ואף מובנית בנו, של השואה הנוראה שנותרה כטראומה לאומית, רק מלפני כ80 שנה? ויחד עם זאת כבר ! לפני 80 שנה. מסתבר שלעולם לא נוכל להיות "מדינה ככל העמים". אף אלו שמדגישים את הצורך בזה, ושזו מטרתם, אינם יכולים להשתחרר מנושא זכות הקיום, וזכות ההגנה.

אולי אנו זקוקים לפסיכולוגים ומומחים לפוסט טראומה, אולי סוציולוגים ואנתרופולוגים שיגבשו דרכים לטיפול מעמיק ויסודי באומה הייחודית שלנו. לי נראה שנוכל להסתפק במנהיגות שתוביל בבטחה ומתוך שכנוע פנימי ובלי התנצלויות בכל עת. נודה בנימוס למי שתומך בזכות הקיום שלנו, ונפרסם הצהרה שגם אנו תומכים בזכות כזאת לגביו.

ובמקביל נפרסם הצהרות שבהן אנו כופרים בזכות הקיום של מדינות אחרות. שהרי, אם יש כאלו שיש להן זכות קיום, משמע שזה אינו ברור מאליו, ובהחלט מותר לציין את אלו שאין להן זכות קיום. הבה ונראה הודעה של הממשלה שהיא סוברת שצרפת זכאית לחסל את הרוצחים שמשתוללים בה ולהגן על אזרחיה מהטרור האסלמי ברחובותיה.

שאזרחי סוריה רשאים להפיל את ממשלת הרשע שהשתלטה על ארצם. ושאין לעיראק או ללבנון זכות קיום כמדינה כמות שהיא. גוף כזה, שיש בו מיליציות שונות, ומלחמות פנימיות בלתי פוסקות אינו יכול להיות ישות מדינית. אם הצהרה כזאת לא תועיל, היא לפחות תיצור עניין בעולם.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו