עם הנצח לא מחפש דרך ארוכה
עם הנצח לא מחפש דרך ארוכה

בשבוע האחרון נקלענו להתגברות הטרור בארץ. מחבלים מרימים ראש ומגבירים תעוזה, והתוצאות הקשות גרמו לסערת רגשות ולקריאה לחשיבה מחודשת.

ממשלת ישראל מתנהלת אל מול הטרור בדרך של הכלה. מדיניות בה לא מכריעים את האויב שקם עלינו, אלא עושים עבודת פינצטה לחיפוש המפגעים בדרכם לפגע או לתפיסתם לאחר מעשה. לא מנסים לייבש את הביצה, אלא לחפש את היתושים העוקצים ואותם לחסל. מדיניות זו מביאה עלינו את המשך האסונות והתיאבון להצליח, ואנו נדרשים למחיר יקר עבורה.

אנו חיים בדור של גאולה. ארץ ישראל הולכת ונבנית, עולם התורה מתעצם ומשתבח, עם ישראל שב לארצו והעלייה לארץ נמשכת. זו עיקר מציאות חיינו וסביב זה נעים עיקר עיסוקנו. מזמור לתודה, הריעו לה' כל הארץ.

אין סיכוי אמיתי לטרור להכניע אותנו או לגרום לנו ללכת מפה ולהפקיר את השטח. העקיצות של קיני הצרעות הללו אומנם כואבות מאוד, אך אנו חזקים מהן עשרת מונים, וההיסטוריה של עם הנצח תוכיח.

אחת הדרכים להתמודד עם הקושי היא לבוא אחרי פיגועים לכיכר ולשיר בדבקות שעם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה. זו אמירה אמיתית ונכונה. באמירה זו טמונה גם מורכבות שיכולה לקחת אותנו לשאננות או להימנעות מדרישות נוקבות וגדולות מעצמנו או מממשלת ישראל. נכיל, נספוג, נתחבק, נחלק סוכריות ונחייך, נקווה לטוב ונישאר נחמדים. כי הדרך היא ארוכה.

דרך התמודדות נוספת באה לידי ביטוי ביום חמישי בערב בכינוס חברי מרכז מפלגת האיחוד הלאומי. כינוס שהתארגן תוך מספר שעות ביוזמת השר אורי אריאל וח"כ בצלאל סמוטריץ ובדרישת חברי המרכז. הכינוס השיג כמה מטרות עוד קודם התכנסותו. הוא גרם לאחותם הגדולה בבית היהודי לקדם יוזמה לטובת ההתיישבות וגרם לראש הממשלה לצאת בהכרזות דומות טרם ההתכנסות. הלך הרוח בתוך הכינוס היה רצון לקדם מהלכים מיידיים לטובת המשך גאולתנו, דרישה להכרה בהתיישבות הצעירה ודרישה לחסימת דרכם של הערבים לתוך עורק החיים המרכזי של תושבי יהודה, בנימין ושומרון. הלך רוח ששאל איך נדחף את תהליך הגאולה עוד צעדים קדימה, איך נהיה שותפים עם א-ל לביסוס ההתיישבות בפועל ממש. מאותו בית מדרש יצאה באותו הלילה גם החזרה ליישוב עמונה, מבצע שבצלאל סמוטריץ היה אחד ממוביליו.

ראשי הראשויות ביו"ש, לפחות בחלקם, שייכים גם הם לדרך אקטיבית זו של הרצון לקדם תהליכים באופן מהיר ומיידי ובדרישה צודקת לעמוד על זכויותינו כאזרחי מדינת ישראל. זוהי אומנם דרישה אלמנטרית מאוד, אך פעמים נמנעים ממנה כדי לא להכעיס אחרים, כדי לא לדחוק את הקץ או כדי להיראות נחמדים ויפים.

השבת קראנו על התאחדות בני יעקב לקראת היותם עם ישראל. גוונים שונים של משפחה אחת, אחדות של אחים בעלי טבעים ומגמות שונות בעבודת ה'. בסוף השבוע, בלוויות החיילים ובאירועים אחרים שתכפו עלינו, שמענו קריאות לאחדות. השבוע אומרים הבנים לישראל אביהם: שמע ישראל, ה' הוא אלוקינו, של כולנו, כולנו אנשים מאמינים וזאת על אף היותנו בעלי תכונות ודרכי עבודת ה' שונות. גם ביציאה ממצרים הקב"ה יסדר אותנו בנפרד, עם דגלים שונים ומיקום שונה, ובכל זאת נהיה עם אחד ומאוחד אל מול הר סיני לקבל תורה.

גוונים שונים בציבוריות הישראלית וגוונים שונים בציבורנו האמוני והדתי לאומי. טבעים שונים לציבורנו, יש הנכונים יותר להילחם ויש שפחות. יש מי שהנועם הוא בסיס עבודתו ויש מי שלא. בתוך דור הגאולה יש הבוחרים שעיקר הענין יהיה להודות ולהלל ויש שעיקרם לחפש איך להניע עוד ועוד קדימה. הקריאה לאחדות, אמיתית ונדרשת, חשובה והכרחית לקיומנו כעם וכציבור.

בתוך זאת אני שמח מאוד על דרכנו במפלגת האיחוד הלאומי ועל ההישגים הברוכים שלה באופן כללי, ובייחוד בשבוע האחרון. שמח על האמירה הברורה על זכותנו על הארץ ועל הקריאה להכרעת האויב וגדיעת התקווה שלו להצלחה. שמח שעל אף היותה מפלגה קטנה, היא מצליחה לקבוע את סדר היום. שמח שהאנשים במפלגה לא מחפשים דרך ארוכה לעם הנצח, על אף שאם נידרש לה, הננו!