זכותו הגדולה ביותר של משה ארנס ז"ל
זכותו הגדולה ביותר של משה ארנס ז"ל

השבוע נפטר בגיל צ"ג פרופ' משה ארנס ז"ל, שהיה רב זכויות – חייל בצבא האמריקאי נגד הנאצים במלחמת העולם השניה, מדען מוביל ומראשי התעשיות הבטחוניות בארץ, ח"כ ושר בכיר בליכוד במשך שנים רבות, המגלה והמפרסם של האמת ההיסטורית על מרד גטו ורשה.

יהודי שנולד וגדל רחוק מהתורה – אך היה אוהב העם והארץ ומסורת ישראל, נקי כפיים והגון ובעל זכויות רבות. הרבה דברים טובים נכתבו עליו בימים האחרונים, זכרו לו כמובן [לטובה או לרעה – תלוי לפי הכותב...] שהוא זה שהכניס את בנימין נתניהו לפוליטיקה, הזכירו שהוא התבטא בתקיפות נגד הגירוש בגוש קטיף ועוד.

אולם שכחו לו דבר אחד, לדעתי זכותו הגדולה ביותר. ומעשה שהיה כך היה: לארנס, שנולד בפולין אך גדל בארה"ב, היה אח שהמשיך לחיות שם בארה"ב. לא ידוע לי מה בדיוק הייתה רמת הקשר ביניהם, אבל לפני כמה שנים נפטר אותו אח, וארנס, שכבר לא היה בעל  תפקיד ממשלתי, טס לארה"ב כדי להשתתף בהלוויה.

אחרי הנחיתה בארה"ב נודע לו להפתעתו שבחודשי חייו האחרונים החליט אותו אח לטבול לנצרות, ושהוא אמור להיקבר בקבורה נוצרית. מיד סב ארנס על עקביו, ועלה על המטוס הראשון חזרה לישראל בלי להשתתף בהלוויית אחיו!

לצערנו אצל הציבור שאינו שומר תורה ומצוות חל פיחות חמור בהרגשה הטבעית ההיסטורית של ההבדלה בין ישראל לעמים. אריק איינשטיין עוד יכול היה לשיר בלי בושה את השיר של ביאליק על עשו הגוי – 'אוֹי, אוֹי, אוֹי לְעֵשָׂו הַגּוֹי, זְרוֹעוֹ – חַיָּיו, לְהַכּוֹת חַיָּב, כִּי-עַל-כֵּן הוּא גוֹי' וכו', בימינו זה לא היה 'עובר מסך'.

הגיורים המפוקפקים של חלק מהעולים החדשים שמתערבים בינינו, ההתייחסות לשירות בצה"ל כמקווה טהרה שמכשיר כל גוי וגויה להיות חלק מהעם היהודי, הכפר הגלובלי שבו אנו חיים שמפריע מאוד לרבים מאחינו להרגיש שההבדל בין ישראל לעמים הוא כהבדל בין אור לחושך או לפחות כמו ההבדל בין יום השביעי לששת ימי המעשה, התבטאות מטופשת של נשיא המדינה שבירך על נישואי שדרנית רדיו ערביה-נוצריה לידוען יהודי ישראלי, ועוד דברים רבים, גורמים לטשטוש הגדול בהפרדה הזו שהייתה פעם דבר מובן מאליו, כך שלפעמים נדמה שרק האנטישמיות היא זו שמחזיקה קצת את האתוס היהודי בעולם ואפילו בארץ הקודש.

לכן יש להעלות על נס את המעשה היהודי והלאומי הגדול הזה שעשה משה ארנס לפני כמה שנים, כאשר היה ברור לו מה שהיה פעם מובן מאליו לכל יהודי עם זיקה מינימלית ליהדות – שמשומד הוא משומד, שמשומד כורת את הענף המחבר אותו לעם ישראל, ואפילו לאחיו-בשרו.

היו לו תירוצים: הוא יכול היה לומר שבסוף חייו אחיו כבר היה מבולבל (ואולי זה היה נכון גם עובדתית), הוא יכול היה לומר שאינו רוצה לבייש את קרוביו האחרים, הוא יכול היה לומר שבמעמדו הציבורי החרמת האח רק בגלל שטבל לנצרות תעורר אנטישמיות ואולי אפילו תקרית דיפלומטית בין מדינת ישראל לידידתנו הגדולה ובעל בריתנו ארה"ב, ועוד. אך השר פרופ' משה ארנס ז"ל לא 'חישב חשבונות רבים', ועשה באופן טבעי מה שלבו היהודי חייב אותו, כי משומד הוא משומד.

משה ארנס ז"ל - יישר כוחך ששיברת אז את הקשר בינך לבין אחיך המשומד לעיני כל ישראל. ימתקו לך רגבי אדמת ארץ ישראל שכה אהבת, ותעמוד לגורלך לקץ הימין. תנצב"ה.