נאום הבכורה של בני גנץ כלל בתוכו פיסקה שהוצנעה בכוונת מכוון על-ידי היחצ"נים והתועמלנים של תנועת "רק לא נתניהו": "ואולם אם יתברר כי אין דרך להגיע לשלום בעת הזו, נעצב מציאות חדשה; נבצר את מעמדה של ישראל כמדינה חזקה, יהודית ודמוקרטית; נחזק את גושי ההתיישבות ואת רמת הגולן, אשר ממנה לא נרד לעולם; בקעת הירדן תישאר גבול הביטחון המזרחי שלנו; נשמור את הביטחון בידינו בארץ ישראל כולה; אך לא נניח למיליוני הפלשתינאים המתגוררים מעבר לגדר ההפרדה לסכן את ביטחוננו ואת זהותנו כמדינה יהודית".
אם נסיר את הערפול המכוון הגלום בפיסקה זו, הבשורה על-פי גנץ פירושה:
אין דרך להגיע ל"שלום" על סמך "פתרון" שתי המדינות, ועל כן:
ניצור מציאות חדשה באמצעות נסיגה חד-צדדית, שאינה אלא גירוש מאות אלפי יהודים מבתיהם בארצם;
נפגע במעמדה של ישראל כמדינה חזקה, יהודית ודמוקרטית, כי מדינה חזקה, יהודית ודמוקרטית אינה מגרשת אזרחים מבתיהם, ואפילו אם הם יהודים;
נחליש את "גושי ההתיישבות", שאינם אלא פירורים מיהודה ושומרון, ונתנכר ללב הארץ ולערש ההיסטוריה של עם ישראל;
בקעת הירדן לא תהיה גבול ביטחון, כי דרכי הגישה אליה ממערב למזרח תהיינה חסומות על-ידי האויב;
לא נשמור את הביטחון בידינו בארץ ישראל כולה, כפי שלא שמרנו אותו אחרי הגירוש מרצועת עזה ומצפון השומרון;
כן נאפשר למיליוני הפלשתינאים המתגוררים מעבר לגדר ההפרדה (גדר "הביטחון") לסכן את ביטחוננו, כפי שקורה בנגב הצפון-מערבי, באזור "חוטף עזה";
כן נאפשר למיליוני הפלשתינאים המתגוררים מעבר לגדר ההפרדה (גדר "הביטחון") לסכן את זהותנו כמדינה יהודית, ואמנם אין בנאום כל התייחסות לישראל כמדינת היהודים (היסטוריה, השפה העברית, הלוח העברי, ועוד).
ובמלים אחרות, ננהג בדרך שבה התחילו ראש הממשלה המאותרג אריאל שרון, יחד עם שותפיו לדרך, ראש הממשלה הכושל אהוד אולמרט ושרת החוץ הכושלת ציפי לבני. במלים אחרות: נהיה קדימה ב', שלא למדה דבר מכישלונה המחפיר של קדימה א'. אמת מבישה: ראש הממשלה נתניהו וכמה משריו הנוכחיים תמכו בזמנו בגירוש, מעשה ידיה של קדימה א', והיום מכים על חטא שיכלו למנוע. לכך הצטרפו מאוחר יותר נאום בר-אילן והקפאת ההתיישבות.
לאריאל שרון היו סיבות אישיות פסולות לבצע את המדיניות הנ"ל במטרה להימנע מהגעה לכלא, והתקשורת "המקצועית" ו"החוקרת" התגייסה כדי שלא יוגש כתב אישום נגדו וכדי לאתרג אותו תמורת גירוש יהודים. השאיפה לגרש יהודים מיישוביהם היא כל מה שנותר מחזון "השלום" של השמאל, הרואה בימין מילת גנאי ומתרעם כאשר יחס כזה חוזר אליו כבומרנג. ואת מי שמצדיק את הגירוש בטענה שהוא חוקי על-פי החלטת הכנסת (כה אמר גנץ) ועם גושפנקא של בג"ץ, יש לשאול האם גם גירוש של ערבים מבתיהם היה זוכה ליחס סלחני וצדקני מסוג זה?!
לבני גנץ כלל אין סיבות אישיות לבצע את המדיניות הנ"ל, ועל כן אין מנוס מן המסקנה שהוא חושב שזאת המדיניות הנכונה, ובמלים אחרות, שדרכו היא דרך השמאל, דרך של שסעים וגירוש. תעיד על כך שביעות הרצון של אבו מאזן מן הנאום, סוג של התערבות מבחוץ לטובת צד מסוים במערכת הבחירות בישראל. תעיד על כך גם שתיקתה של תמר זנדברג, יו"ר מרצ והכהניסטית של השמאל הקיצוני – תמונת ראי של יריבה מן הימין הקיצוני – המשתוקקת לסיום "הכיבוש" ולפינוי התנחלויות. לכל אלה יש לומר בקול רם וצלול: הטרנספר לא יעבור.
מכיוון שאין לבני גנץ כל סיכוי להרכיב ממשלה בישראל, תהיינה תוצאות הבחירות אשר תהיינה, וגם אם יתחברו "חיבורים" כאלה או אחרים, לא נותר אלא להסיק שכל שאיפתו היא להגיע להנהגה הלאומית דרך תפקיד שר הביטחון בממשלתו הבאה של ראש הממשלה בנימין נתניהו. במלים אחרות, יהיה עליו להתנער מן האני מאמין שחשף במרומז בנאום הבכורה שלו, ובאופן מפורט יותר בראיון שנתן לעיתון מגויס למענו, להלן: גנציתון.
נותרו שתי תמיהות: האחת, כיצד היה עדר השמאל/תקשורת מתייחס לאפשרות הקמתה של מפלגה/רשימה ימנית של 2-3-4 רמטכ"לים לשעבר? האם גם אז היה מחבק אותה, או פוסל אותה כ"חונטה של גנרלים"? והאם היה עובר לסדר היום על השתלטותה על כל ערוצי השידור בארץ למשך כ- 36 דקות בזמן שיא הצפייה (על הרבה פחות מזה נתניהו נסקל על-ידי בליסטראות של עדר "הנאורים" בעיני עצמם)?
התמיהה השנייה: איך חי רא"ל (מילואים) משה (בוגי) יעלון, איש ימין ישר דרך, איש ביטחון והתיישבות, עם הדרך הנ"ל שנפרשה על-ידי רא"ל (מילואים) בנימין (בני) גנץ? מן הראוי שיעלון יפרט בפומבי את התייחסותו לפיסקה שנותחה לעיל מתוך הבשורה על-פי גנץ שנכללה בנאום הבכורה של בני גנץ.