למנוע את ההתרסקות עכשיו – הצעה מעשית
למנוע את ההתרסקות עכשיו – הצעה מעשית

אפתח בקטע מתוך משהו שכתבתי בבמה פנימית לאחר הרס תשעת הבתים בעפרה: איך בוחרים מנהיגות ראויה בעת של מאבק?

הימים הקשים שעוברים על עמונה ועפרה כרוכים בוויכוחים פנימיים המחלישים אותנו. אני רוצה להציע קריטריון פשוט שלפיו כדאי לעבוד, קריטריון שבו כל אחד יכול לבחון את עצמו.

נתחיל מתחומים אחרים. את מי צריך למנות לרב ראשי? התשובה היא שרב ראשי צריך להיות אדם שעמל בתורה לשמה, שגם אם לא היתה רבנות ראשית ולא גלימה ולא כבוד, היה עוסק בתורה ומרביץ תורה מתוך אהבת תורה, אדם היודע להאהיב את התורה על הרבים. לאדם כזה כדאי להעניק את הכלי ששמו משרת רב ראשי כדי שבעזרתו יוכל להגשים את ייעודו בצורה הטובה ביותר. וכבר ראינו שמי שחותר למשרת הרב הראשי לשם הגלימה והמשכורת ולשם הכבוד, עלול להתדרדר לבזיון תורה וחילול השם.

כך בתחום המחקר. החוקר שמקדם את העולם הוא זה שגם אילו לא היתה אוניברסיטה ולא תקציבי מחקר היתה הסקרנות המדעית פועמת בו וכישרונותיו היו פורצים ומחדשים. כדאי להשקיע בו ולכבד אותו בפרסי מחקר ובשבתונים כדי שיוכל להתמסר למחקריו ולקדם. לצידו רבים רבים הם שנכנסו לתחום בתור סוג של קריירה. הם לא ייזכרו לדורות הבאים.

הנהגה שייכת לאדם שיוצא אל אחיו ורואה בסבלותם, שאומר לרשע למה תכה רעך, שמשתדל לעזור גם למי שאינו מכיר. מי שרגליו לוקחות אותו לעמונה ולבתים שעומדים לפני ההריסה, שליבו נחמץ מפני העוול.

לעומתו מי שמגיע לשטח מפני שנבחר לתפקיד והוא מקבל על כך משכורת, ואילו לא נבחר לתפקיד היה הולך לעבודה וחוזר הביתה, אל ינהיג. כמובן, יש צורך בעוד כישורים, כשרון ניהול ומשיכה אישית לעסוק בארגון עניינים, אבל הכישרון העיקרי הוא  הלב והדחף הפנימי.

אני חושב שיש דרך לא מסובכת להגיע לתוצאה מוסכמת גם בזמן הקצר שנותר. העצה שלי היא להזמין שלושה סקרים בלתי תלויים בקרב הציבור הרלוונטי, שבהם יישאלו הנסקרים לדעתם באופן כללי על איחוד הכוחות ובאופן פרטני על דירוג המועמדים להנהגה, ולבחור את ההנהגה לפי מסקנותיהם (אפשר להניח שתוצאות הסקרים לא יהיו שונות בהרבה זו מזו).

רצוי שיוזמה זו תתחיל בהסכמה מראש של הצדדים, אבל אם זה לא הולך, ייעשה הדבר על ידי סוג של 'פורום תקנה' מצומצם – קבוצה של שלושה-ארבעה רבנים או אישי ציבור שסמכותם מוכרת בציבור. מי שיתעקש אז לא להקשיב לקול הציבור יעמוד כבר במצב אחר מול הבוחרים, הנבחרים והפעילים.

אל שני הכוחות העיקריים חובה לצרף את כל מי שאפשר. אין מקום ל'פיינשמקריות' שלא רוצה את מיכאל בן-ארי או את אלי ישי.

כל אדם קרוב אצל עצמו ומוקף בבני מינו ואינו יכול להעריך את כוחו האמיתי, וכך למשל מפלגות שלא עוברות את אחוז החסימה אף פעם אינן מאמינות בכך, כי אחרי כנס של אלף אנשים שמריעים ומאה טלפונים ומיילים שאדם מקבל הוא משוכנע שיש לו תמיכה של חצי העם.

רוב המתאבדים בדרך כלל לא מתכוונים להתאבד ממש אלא רק למשוך את תשומת הלב של כולם כשיראו שהם כמעט מתאבדים ואז הם מועדים משפת הגג ומתרסקים באמת אל מותם. סכנה דומה קיימת במערכת הפוליטית כשכל אחד לוחץ כמעט עד לרגע האחרון בתקוה שהצד שלו יגבר אבל אז לעתים קרובות מפספסים את הרגע ונופלים.

אסור לתת לזה לקרות.