מבחן למדינת הלאום
מבחן למדינת הלאום

מערכת הבחירות נראית כמו תוכנית ריאליטי בתוך זירת בוץ. אין פלא שהקנאביס מצוי בקדמת הדיון הציבורי. רק חסר שקלפיות יוצבו במסיבות טבע והפתקים יעוצבו בצבעים פסיכדליים. 

יחצני כחול לבן, כך נראה, דרשו מהמועמדים שלא להתייחס לנושאים רציניים ולהעדיף צילומים שלהם אוכלים פלאפל ומשחקים שש־בש. סביר להניח שבעקבות הפרסומים האחרונים גבי אשכנזי כבר שואל את עצמו, "אחי, מה הייתי צריך להיכנס לפוליטיקה?" ובני גנץ כבר הפנים, אולי, שכדי להיות ראש ממשלה נדרש ניסיון מדיני ופוליטי מינימלי - שאין לו.  

בשבוע הבא נקרא את מגילת אסתר, שיש בה רובד גלוי של תיאור הניסיון לפגוע ביהודים, שניצלו בזכות יופייה של אסתר ותושייתו של מרדכי. בד בבד, ממד נסתר מוליך את העלילה עד לנס ההצלה. בממד הגלוי, מערכת הבחירות מתאפיינת בסיסמאות, בהכפשות ובכותרות לרגע. בו בזמן, רובד עמוק שלא עוסקים בו הופך את ההכרעה למשמעותית ביותר, הנוגעת לליבת הקיום והחזון. אזרחי ישראל יקבעו בקלפי אם המהפכה שהתחילה במלחמת ששת הימים, נמשכה במהפך הפוליטי ב־1977 והתעצמה בכישלון הסכמי אוסלו, אכן עיצבה מחדש את הנרטיב הישראלי; נרטיב שמזהה את ישראל כמדינת הלאום היחידה לעם היהודי. חלופה לנרטיב שנבנה לאורך שנים, שלפיו העבריות והישראליות החליפו את היהודיות. בשום מערכת בחירות קודמת סוגיה זו לא עמדה להכרעה. 

לעולם לא אשכח אל הלילה שבו עמדתי עם עשרות אלפי תומכי ליכוד בכיכר והאזנתי לנאום התגובה של בגין לדברי הבדרן דודו טופז, שערב קודם כינה את בוחרי הליכוד "צ'חצ'חים", והוסיף בלעג: "הם בקושי שי"ן גימ"לים, אם הם בכלל הולכים לצבא". כעבור שנים, באותו בוז, היה מי שהתייחס למצביעי הימין כמנשקי קמעות ועובדי אלילים. הלקח לא נלמד והרוע לא פסק. לעולם לא יסלחו לימין שלקח להם את המדינה.

בגין, בנאומו, תיאר את גבורת לוחמי המחתרת: "פיינשטיין היה ממוצא אירופי, איך קוראים לזה, אשכנזי. ברזני היה ספרדי מעיראק. בלילה, לאחר שנידונו למוות והיו צריכים בבוקר בבוקר להוליך אותם אל התלייה, הרב אריה לוין התעקש שהוא יבוא להוביל אותם, והם לא רצו לפגוע ברב. הם לקחו בליבותיהם רימון יד - ולחצו! אשכנזי, עיראקי, יהודים! אחים!"

הציונות המודרנית זיהתה את בני הלאום היהודי העתיק כעברים. הרצל וז'בוטינסקי קידשו ערכים ליברליים וזנחו את הערכים היהודיים, בניסיון להפוך את הזהות היהודית לזהות עברית במקום דתית. משהוקמה המדינה, בן־גוריון בנה כור היתוך שיכפה את ערכי האליטה השלטת. ערכים חילוניים מובהקים, המבטאים קרע בלתי ניתן לאיחוי בין הישראליות ליהדות. התוצאה היתה דורות של ישראלים טובים שנותקו משורשים בני אלפי שנים. 

מלחמת ששת הימים שינתה את מהלך ההיסטוריה היהודית. ירושלים, הכותל המערבי, קבר רחל ומערת המכפלה חזרו לשכון בלבב פנימה. בהרי שומרון התקיימו נבואות קדומות, ומשק כנפי ההיסטוריה הדליק שוב את הניצוץ היהודי. לכך יש להוסיף את התובנה שהפלשתינים אינם מעוניינים בשלום אלא בהמשך שפיכות הדמים, והסוציאליזם של שמש העמים שקע בישראל לנצח. כך נמצא חיבור הכרחי מנצח בין ערכים יהודיים לדמוקרטיים - ועם ישראל נע ימינה בהמוניו. המהפכה ביטאה את החזרה לציון בהיבט הפיזי ואת השיבה לירושלים בהיבט הרוחני. 

הבחירות יכריעו עד כמה המהפכה הצליחה. אם ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, או סתם עוד מדינת נדל"ן בבעלות כל אזרחיה, שאם קשה לחיות בה יורדים לברלין או לניו יורק. לי אין ספק מה תהיה הכרעת הרוב.

באדיבות "ישראל היום"