בית המשפט העליון, בשבתו כבית דין גבוה לצדק (!), בהרכב של תשעה ( בגימטריא קטנה זהה לאותיות "אמת") שופטים בחר בפסק דין של פשרה.
כיוון שלפניו הועמדו שני אנשים שהיה צריך להחליט אם לפסול אותם או לאשר את מועמדותם לבחירות לכנסת, החליט ההרכב הגדול לנקוט בדרכו של נשיא המדינה המנוח, שמעון פרס ז"ל. כלומר, כן ולא יחדיו. גם כן וגם לא. את האחד פסל ואת האחר הכשיר.
אומנם, איש פשוט כמוני יכול לתהות למה לא החליף בין שניהם. כלומר, לכאורה יכול היה להכשיר את מיכאל בן ארי ולפסול את השני. אבל, כל מי שעיניו בראשו יכול היה לדעת מראש מה יחליט ההרכב הזה. או נכון יותר, כדי לעשות צדק עם הצדיק מהעיר ההיא בעלת החוקים המוזרים, מה יחליט רובו ככולו של ההרכב הזה. ולחסוך את הזמן והמחזה המביש שהתרחש. אם כי העיתוי בערב פורים, ממקם אותו בהקשר המתאים.
יתירה מזו. היכולת להחליף בין שני מושאי העתירות, עולה מעצם ההסתייגות החריפה מההתבטאויות הקשות - על פי התקשורת- של האיש שהכשירו להתמודד, אותה הוסיף בית המשפט לפסק הדין שלהם. האם הצורך להוסיף את ההסתייגות החריפה נבע מחוסר ההשלמה הפנימי של השופטים עם ההחלטה שיצאה מתחת ידם? האומנם הבינו שהציבור לא יקבל פסק דין כזה בהבנה, והאמון הציבורי בצדק בבית המשפט העליון יספוג עוד מהלומה קשה? ולכן טרחו להוסיף שורות חסרות הבט משפטי?
שהרי בית המשפט צריך להחליט מה הפרשנות המשפטית הנכונה לחוק. חריגה אל כס הממונה על המוסר, היא יומרה מדאיגה ובוודאי אינה עולה בקנה אחד עם ההגדרות החוקיות והחוקתיות של סמכויות ומעמד השופטים. באופן בלתי נתפש הם שמו על ראשם את ה"שטריימל" של האדמו"ר והכתירו את עצמם ללא חסיד אחד. ועם זאת, עצם הצורך שלהם לפרסם את ההסתייגות החריפה למי שהם סללו לו את הדרך לבית המחוקקים, מעיד שאף הם מבינים שההחלטה המשפטית שלהם חסרה רגליים יציבות. ו"הכשרת השרץ" (מטאפורה, מטאפורה) אינה הופכת אותו לטהורה. כך שאותה הסתייגות חריפה היא בפועל הצדקה לפסק הדין שלהם. בבחינת "אני את נפשי הצלתי". אלא שלא זה מה שעמד לדין. משמע, שהכותרות הללו הן לשדה התקשורתי ולא למישור המשפטי. אז מה ההצדקה לפרסמן. אולי, הם מצאו תחפושת יפה לפורים. ללכת בלי ולהישאר עם.
וכאן הציבור צריך לומר את דברו. והתשובה להחלטה היא פשוטה מאוד. לבוא ולהצביע בבחירות. המצביעים צריכים להבהיר שהם אלו שבוחרים את המנהיגים שלהם. הם אלו שרוצים- וגם צריכים על פי החוק- לבחור את הכנסת ואת הממשלה שתמשול. בית המשפט , וכלל המערכת המשפטית, יוצרים לפחות מראית עין של התערבות במערכת הבחירות, וקבלת החלטות היכולות להטות את רצון הבוחר. והתיקון של המצביעים הוא להראות מה הם חושבים על דרך המאבק הזאת.
כן, ללא בושה וחשש. פשוט לנהור לקלפיות. כל אחד יראה זאת כחובתו- וגם כזכותו- לבוא, להטיל פתק שיהווה לפחות השתדלות לעשיית הטוב. אנו קונים כרטיס פיס, כמעשה שעליו תחול התקווה. הבה נטיל פתק אחד קטן, החלק שלנו, האישי, בתוך 100 אחוזי הצבעה של המחנה, יביא את עוצמתנו לידי ביטוי. בנערינו ובזקנינו נלך. נביא את כולם. איש בל ייעדר.
חברים, לנהור לקלפיות.