'מחל' היא רשימת בוחרים לכנסת שמתנוסס עליה שמו של בנימין נתניהו מצד אחד, ומן הצד השני שמות כמו יולי אדלשטיין, גדעון סער, יריב לוין, זאב אלקין, ישראל כץ, חיים כץ, ציפי חוטובלי, מירי רגב, אמיר אוחנה, אופיר אקוניס, יואב קיש ומיקי זוהר (ורבים אחרים ששמם הושמט מחוסר מקום).
מה מבדיל ביניהם? המדינה הפלסטינית. כי לא סיגרים ושמפניה ולא צוללות ומניות עומדים להכרעה בבחירות האלה, כי אם "הפיל" הבלתי נראה הממלא את החדר כולו, הלא היא המחלוקת על חלוקת הארץ. הפיל הזה הוא בלתי נראה מפני שאסור להזכירו במפורש. מפלגתו של גנץ מעלימה אותו, מפני שהודאה ברצונה האמיתי, הכמוס, להסגיר את לב הארץ לאויב, תקלף מעליה את צבעי ההסוואה הכחולים-לבנים ותבריח בוחרים.
נתניהו מצניע את הפיל הפלסטיני, מפני שמאז נאום בר-אילן גם הוא נגוע. ואשר לשוללי המדינה הפלסטינית המהווים רוב מכריע בליכוד, הללו שותקים עפ"י צו מפורש של נתניהו שסתם להם את הפה דווקא בנושא הזה, למרות שהוא המבחן היחיד המבדיל בין ימין לשמאל, והכרעה בו בדמות "תכנית ה-100" של טראמפ עומדת מאחורי כתלנו.
יש אומרים, שלאמיתו של דבר נתניהו הוא אביה של תכנית טראמפ, אך נוח לו לשווק אותה כיוזמה אמריקנית. בליבה של התכנית הזאת נטועה מדינה פלסטינית על 90-95% של שטחי יו"ש, עם ריבונות פלסטינית מופחתת בענייני ביטחון לטובת צה"ל, מה שנתניהו מכנה – "ריבונות מינוס". המתנחלים היהודים לא יגורשו, אולם יישוביהם יוקפאו ויאפשרו להם לחיות כמיעוט בתוך מדינה פלסטינית, בחסות צה"ל. אין צורך להסביר הרבה, למה נתניהו מאלץ את מפלגתו להסתיר את "הפיל" הזה לפני בחירות.
מה צפוי לבוחר הישראלי כאשר "הפיל" יהפוך לממשות מאיימת ? נתניהו לא יושיע, אין סיכוי שיתנגד לתכנית האמריקנית. 'רק זה עתה קבלנו מן הידיד שלנו את הגולן במתנה', יאמר, 'ואיך נוכל לדחות את היד הנותנת?' וגם זאת : 'למה נהיה אנחנו הסרבנים? תנו לערבים להגיד את ה-'לא', אנחנו נאמר 'כן, אבל...'! יהודים אוהבים התחכמות כזו, למרות שתמיד בסוף שילמו את מחירה במטבע לאומי ובדם .
נתניהו הבטיח להרכיב את ממשלתו עם מפלגות הימין, וסביר שאכן תחילה יציע לשותפיו הקודמים ללכת עמו, אבל לאן? אל התכנית האמריקנית, כמובן, וכאשר הם יתנגדו, כצפוי, הוא יפנה לגנץ להרכיב ממשלה קואליציונית, כפי שכבר עשה בעבר: עם ברק, עם ציפי לבני, וכמעט עם בוז'י הרצוג. גנץ מצדו יתגבר ללא קושי על הבטחתו החגיגית שלא לכהן בממשלה אחת עם נתניהו. מי הוא שיעמוד בפני הטענה שבגללו לא יהיה שלום?!
גם לכל מפלגות הימין ביחד לא יספיק הכוח למנוע אסון פלסטיני מבית מדרשם של נתניהו וטראמפ. כמו תאונת דרכים ניתן למנוע אותו רק מבפנים, בעזרת דוושת בלימה, כלומר - מתוך שורות הליכוד, ע"י אותם הפוליטיקאים שהיום משתיקים את מה שהיה צריך להיות הנושא האחד והיחיד של הבחירות האלה: הסכנה הקיומית הפלסטינית. שתיקה זו היא הרת סכנות גם מפני שהיא מאותתת לאמריקנים שעם ירושלים 'יש על מה לדבר'.
להם נזכיר היום את כל מה שבעבר יכלו למנוע ולא מנעו: את גזירות ההקפאה של נתניהו שבגללן הבנייה בהתנחלויות ובירושלים נעצרה, את מסירתם של 13% מאדמות יו"ש לאויב הפלסטיני, את הנסיגה מ-90% מן העיר חברון, את "ההתנחלות" הערבית–אירופית שהולכת ומתפשטת בשטח C, את מעשי ההרס הנרחבים ביישובי היהודים ביו'"ש (בבית-אל, במגרון, בעופרה, בעמונה, בנתיב האבות, ועוד ועוד), בעוד חאן-אל-אחמר עומד על תילו למרות פסיקת בג"ץ.
ובכל זאת - רק מבפנים, ע"י כוחות מתוך הליכוד, ניתן לבלום ולנטרל את נתניהו מלהיות המוציא לפועל העיקרי של התכנית האמריקנית.
שיעור לדוגמה קבלנו נתנה אשרת קוטלר בערוץ 13 של הטלוויזיה בהעלותה פרשה שדווחה בפירוט ע"י בן כספית ב"מעריב"(7.8.2016)תחת הכותרת "מסמך העקרונות: כך נראה מתווה נתניהו-הרצוג".
2015 - ממשלתו הרביעית של נתניהו מתקשה למשול עם רוב של 61 ח"כים בכנסת ונתניהו מנסה להרכיב 'ממשלת אחדות' עם מפלגת העבודה שבראשה עמד בוז'י הרצוג. במסגרת המאמצים האלה טסו באפריל 2016 נתניהו והרצוג למצרים לפגוש את הנשיא א-סיסי, לארגן וועידה ערבית אזורית. למגעים עם המצרים קדמה הסכמה פוליטית-מדינית בין נתניהו להרצוג, והיא שמעניינת אותנו בימים אלה. במסגרת המו'מ קיבל נתניהו את דרישות הרצוג –
- לתמוך בפתרון שתי המדינות
- להשיק יוזמה אזורית עם מדינות ערב
- להגביל את הבנייה בהתנחלויות.
ולפי בן כספית נתן נתניהו גם זכות ווטו להרצוג בכל מה שקשור בהתנחלויות כולל הכרזה על אדמות מדינה, הפקעות ועמדת המדינה בבג"ץ, נתניהו קיבל גם את 'היוזמה הערבית' ("עם הסתייגויות").
את האסון הלאומי הזה מנע הנבחר היחיד מטעם הליכוד שנתניהו שיתף בדיונים הסודיים: השר יריב לוין.
ניתן לו לדבר בעד עצמו:
"אמרתי לראש הממשלה ולהרצוג שלא בשביל זה הקמנו ממשלה ולא זה מה שהעם רצה. העם בחר בממשלת ימין ולא במדיניות השמאל ולכן אין סיכוי שנייר כזה יעבור בליכוד או בציבור שבחר בנו."
לפי תיאורו של הרצוג, בעקבות הדברים האלה נתניהו נסוג מוויתוריו, בעוד עורך דינו מולכו שניהל (ביחד עם עו"ד שמרון) את המו"מ, 'היה מזועזע' ו'על סף דמעות'.
את הדרמה הזאת מתאר בן כספית כך:
"קוצ'יק (מטעם הרצוג) לוקח את השפופרת ומנסה לדבר עם נתניהו. על הקו גם עו"ד מולכו ויריב לוין. מה קרה עכשיו, שואל קוצ'יק. 'בהסכם יש נספח מדיני, אני לא יכול לחתום עליו', אומר נתניהו. למה, שואל קוצ'יק. 'כי כתוב שם שתי מדינות', אומר ביבי. 'אז מה', שואל קוצ'יק.'אני לא יכול להעביר את זה במפלגה', עונה ביבי."
סוף הסיפור, ובפעם ההיא, לשם שינוי, הסוף היה טוב. אולם מה נאמר היום לבוחר הנבוך שישאל: עם הפתק "מחל" בעד מי אני מצביע, בעד נתניהו ומדינה פלסטינית או בעד יריב לוין ושלמות המולדת?
הלו, ליכוד! היש לו סיכוי לקבל תשובה עוד לפני הבחירות?