קצת רקע למי שלא מצוי בפרטי הפרשה המסעירה את עיתון הארץ מערכת החינוך וקבוצת רבנים ורבניות המזוהים עם קבוצת רבני בית הלל.
נער בשם אושר בכיתה ט' מאשקלון שלמד בבית ספר אורט בעיר, החליט לפני כחצי שנה שהוא בעצם בת. לפי מה שפורסם הדבר בא לידי ביטוי בהופעה מוחצנת כשל בת וכמובן, בשימוש בשפה של בת.
מיד בתחילת הדרך נחשף אושר, לדבריו, לאלימות קשה מבנים כולל איום בסכין על חייו דבר שגרם לו להעדר מבית הספר למשך כחצי שנה. לפני כשבועיים החליט אושר לחזור לבית הספר ושם הוא נחשף עוד פעם לאלימות קשה דווקא מבת שהטיחה את ראשו וגרמה לו לזעזוע מוח שהביא לאישפוזו בבית החולים.
המקרה פורסם בעיתון הארץ תוך גינוי חריף להנהלת בית הספר שלא גיבתה אותו או בלשון עיתון הארץ "אותה", ולגל של תמיכה מארגונים שונים. תמיכה מיוחדת הגיעה מקבוצת של רבנים ורבניות שמדגישים בתחילת דברם שהם אורתודוקסים (כנראה הם מבינים שזה לא מובן מאליו). במכתב זה מעבר לשלילת האלימות כותבים הרבנים והרבניות דברי חיזוק ועידוד ובניהם הם מאחלים לו: "בעזרת ה' תגדלי ותהפכי לאישה חזקה ושמחה".
מקרה זה הוא דוגמא קלאסית לדרך שבה מעצבי דעת קהל רוקדים על הדם ומשתמשים באירוע אלימות כדי לקדם אג'נדה חברתית פוליטית ,שכפי שאסביר בעצם, מקדמת עוד אלימות.
נקדים ונאמר את המובן מאליו, שאנו מתנגדים ומגנים כל אלימות כלפי אושר. אך יחד עם זאת איננו חוששים לומר בקול ברור ,שאיננו מקבלים את ניסיון הכפייה של אושר עלינו כחברה להתייחס אליו כבת. זכותו להרגיש ולהתנהג כפי שהוא רוצה אך עליו כבוגר לדעת שיש מחיר לבחירתו. בן שבוחר להתלבש ולדבר כבת, לא יכול לחייב בנות לקבל אותו לחברתן. הוא צריך להבין שההרגשה שלו לא בהכרח משנה את הרגשתן. במחילה מכבוד הקוראים אבל הוא לא יכול לכפות עליהן להיכנס לאותם שירותים או מקלחות או כל פעילות בעלת אופי נשי, רק בגלל ההרגשה הפנימית שלו.
זו אלימות מצידו לכפות את עצמו על חברת בנות שלא מעוניינת בכך. גם בחברת בנים ניתן להניח שלא יהיה לו קל. יש לא מעט בנים בעיקר בגיל העשרה שהעיסוק בשער ובלק על הציפורניים הוא לא בראש עיסוקיהם, וההחצנה של גוף נשי כפי שנראה שאושר מתאמץ להבליט יכול להעיר בהם יצרים לא טובים. נכוחות כבת בתוך חבורת בנים הינה סוג של כפיה, שאסור שתתקל באלימות, והיה עדיף שתתקבל בחמלה. אך כאן טמון שורש הבעיה.
אלימות נוצרת בדרך כלל מתוך אילמות. כשאדם יודע לבטא את עצמו בדרך ראויה הוא בדרך כלל לא יזדקק לאלימות, אך כשהשפה חסומה הידים נשלחות. וכאן אני רוצה להצביע על חטאם הגדול של עיתון הארץ, מערכת החנוך וקבוצת הרבנים והרבניות. כאשר מחליט אושר להיות בת זו החלטה שלו, אך כאשר מובילי הדעה מנסים לכפות על כולנו להיכנס לשיגעון הזה ולהתייחס אליו כבת אעפ"י שברור לנו שהוא בן, הם בעצם סותמים פיות.
בני כיתתו של אושר בנים ובנות חווים תסכול, ואין להם היתר ולגיטימציה להביע אותו. הם אינם מורשים על ידי מובילי הדעה שהזכרנו לומר לו: "אושר , בחרת בדרך מסויימת זה ענין שלך, אל תנסה לכפות אותה עלינו. מבחינתנו אתה בן נקודה. הבחירה היא שלך כיצד ליצור את מערכת הקשרים שלך איתנו, אנחנו לא נכה אותך ולא ננדה אותך, אבל לא תוכל לכפות עלינו שנתייחס אליך אחרת ממה שאנו מכירים אותך". התבטאות כזו זו אינה לגיטימית היום בשיח הציבורי שאתם מובילים, והאילמות כפי שהסברנו מובילה לאלימות.
לו היה ניתן למחנכים בבית הספר לנהל שיח פתוח וכנה על האתגר שמציב אושר בפני החברה, והייתה לגיטימציה לבני ובנות כיתתו לומר את אשר הם חשים באמת, בדרך ראויה, ולהסביר לאושר את מחיר הבידוד החברתי שהוא גוזר על עצמו בבחירתו, מאותם אלו שלא נעים להם בחברתו, אני מניח שלא היינו מגיעים לשום אלימות אפילו לא מילולית.
ולסיום, מספר שאלות לקבוצת הרבנים והרבניות החתומים על מכתב התמיכה באושר:
התורה מכירה בצורך הטבעי של גברים מסוימים להידמות לנשים ולהיפך ומתייחסת לכך, כאשר היא אוסרת את מעשה הידמות לבן המין השני באיסור מפורש. כאמור בספר דברים "לא יהיה כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה כי תועבת ה' א-להיך כל עשה אלה" כיצד מסתדרת תמיכתם באושר כאישה עם איסור תורה זה?
אתם מאחלים לאושר להיות "אישה חזקה ושמחה". כיצד בדיוק יהפוך אושר לאישה? האם בעזרת ניתוח המרה מין בו יפגעו בבריאותו ובאברי מינו, דבר שהוא איסור מפורש בתורה? או שמא יש לכם איזה פטנט אחר?
כתבתם שאתם רבנים אורתודוקסים, דומני שאתם חייבים לתת תשובה לפחות לשתי השאלות האחרונות.
(הכותב הוא מראשי תנועת "בוחרים במשפחה")
