מעצמאות לעצמיות
מעצמאות לעצמיות

שמו של היום – 'יום העצמאות'. מהי עצמאות? כיצד היא מתקשרת עם עצמיות? ועם עוצמה? כיצד כל המילים האלו קשורות לעצמות הגוף?

עצמות הגוף הם השלד, הבניין, הבסיס, שמסביבן הבשר והעור. נקודת העוגן החזקה, הנסתרת, שמחזיקה את כל הגוף. זו היא גם עצמיותו של האדם – נקודת החיים הפנימית שלו, שממנה הוא חי ומשם נובעים כוחותיו, אך היא כשלעצמה נסתרת.

פעמים אותה עצמיות גם מודחקת, ואדם חי בחיצוניות. ואמנם, אדם ללא עצמיות, הוא גם כאדם ללא עצמות, חסר עמוד שדרה כפשוטו וכמשמעו, הוא מדולדל, רופס (אמנם לאמיתו של דבר אין אדם ללא עצמיות, גם אם היא אינה מתגלה, כל שכן עם).

כיצד גואלים את העצמיות?

כלל נקוט בידה – היא תבוא ותתגלה, ותשפיע על כל מרחב החיים, אם יהיה לאדם חירות, חופש. ומכאן הצורך ב- עצמאות. אי אפשר לגלות את העצמיות בכפייה, לא כפייה מבחוץ, ואף לא במעין כפייה פנימית של האדם עצמו, אלא רק מתוך בחירה וחירות. הבחירה היא לב ליבה של העצמיות. כאשר יש חירות וחופש, יש גם עוצמה, חוזק וגבורה אמיתית.

אולם העצמאות עלולה גם לבלבל. שכן, כשם שהחופש הוא תנאי לגילוי העצמיות, הוא עלול להיות גורם שמסיח את הדעת, שמבלבל, שמרחיק ממנה. על משקל - 'אוי לי מיוצרי, ואוי לי מיצרי', ניתן לומר – 'אוי לי מחוסר עצמאותי, ואוי לי מעצמאותי'. אדם, ואומה, עלולים ליפול לעצמאות חיצונית, חופש שמביא לרדידות, ואילו העצמיות הפנימית ממנה והלאה. אז יהיה כאמור קיום ללא עמוד שדרה, רפיסות ועייפות.

חזרנו לארץ לפני כמאה וחמישים שנה ואילך, בתהליך איטי של שנים, אך מהיר אם מתבוננים בו כתהליך של אומה, בוודאי אומה בת שלושת אלפי שנים. חזרנו לעצמאות לפני שבעים ואחת שנה. לעצמאות זו יש הרבה השלכות מבורכות – קיבוץ גלויות, שכן מאז שערי הארץ פתוחים; חזרה לארץ ישראל; הסרת עול גויים מעלינו, ועוד כיוצ"ב. על כל אלו אנו שמחים ומודים לה', ואומרים לפניו שירה.

אך יש בעצמאות הזו גם, כאמור, משמעות עמוקה בפני עצמה. העצמאות היא תנאי לגילוי העצמיות. יסוד לגילוי כוחם ואיכותם המיוחדת של נשמות עם ישראל, של כל יחיד ויחיד, של נשמת כנסת ישראל. ואמנם אף בשירת התקווה השיא הוא – "להיות עם חופשי בארצנו". הכמיהה לחופש וחירות.

וכאמור לעיל, החופש עלול גם לבלבל את מי שזה ניתן בידו. אפשר אף לומר – החופש עלול להיות מסוכן. אך יש להבין שהחופש הזה הוא הצלם א-להים שבנו, הוא מה שמבטא את היותנו בני אדם, ובפרט – יהודים. בכל ילד מתבגר הגדל לאישיות עצמאית ניתן החופש הזה, והוא אכן צומח ועולה, ותוך כדי כך נופל וקם, נופל וקם. אך רק כך מתגלה אט אט עצמיותו. הוא לומד גם מטעויותיו, וחושף ומצמיח את עצמיותו. אוי לו לאדם שימנע את ילדו מחופש ומעצמאות. אוי לו לעבד שיאמר – אהבתי את אדוני לא אצא חופשי.

אנו היום בתהליך, כאומה, מעצמאות, לגילוי העצמיות. יש מי שחש את הדברים כבר לפני שנים ארוכות, אך דומני שכיום יש כבר תחושה ברורה וחזקה יותר. חוזרים בתשובה ששבים מתוך חירות, תשובה מאהבה, ולא מתוך פחד ויראה, ועל ידי מגיעים למקומות עמוקים ופנימיים בנפשם, ומקרינים זאת לזולתם. חזרה איטית אל 'ארון הספרים היהודי', מתוך מקום של הקשבה וחיבה. כל אלו ילכו ויבשילו במשך השנים, ותפקידנו לעזור ולתמוך בתהליך הזה, עד אשר תתגלה עצמיותו של כל יהודי, והעם כולו.

העצמיות היא חזרה לחיי תורה, אך לא רק כ-'מסגרת דתית', אלא של חיי נשמה, של חיי דבקות, של חיי שירה ואמונה, של חיים מתוך עוצמה. אנו יודעים עד כמה גם אנו עצמינו בתהליך החיפוש הזה.

ועל כן - ביום הזה עלינו להודות על העצמאות עצמה, ונעיז לומר גם לקבל באופן אחר את הטעויות שנעשות במסגרתה. איננו שמחים על הטעויות, אך אנו יודעים שהשורש שלהן היא החירות, ועליה אנו שמחים.

ובהמשך להקבלה הראשונה שעשינו, בין עצמות הגוף לבין עצמיותו של האדם, אפשר שלכך התכוון הנביא ביחזקאל (פרק לז) באותה נבואה מופלאה על חזון העצמות היבשות:

הָיְתָה עָלַי יַד ה' וַיּוֹצִאֵנִי בְרוּחַ ה' וַיְנִיחֵנִי בְּתוֹךְ הַבִּקְעָה וְהִיא מְלֵאָה עֲצָמוֹת: וְהֶעֱבִירַנִי עֲלֵיהֶם סָבִיב סָבִיב וְהִנֵּה רַבּוֹת מְאֹד עַל פְּנֵי הַבִּקְעָה וְהִנֵּה יְבֵשׁוֹת מְאֹד: וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן אָדָם הֲתִחְיֶינָה הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה וָאֹמַר אֲדֹנָי ה' אַתָּה יָדָעְתָּ:

וַיֹּאמֶר אֵלַי הִנָּבֵא עַל הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם הָעֲצָמוֹת הַיְבֵשׁוֹת שִׁמְעוּ דְּבַר ה': כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' לָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה הִנֵּה אֲנִי מֵבִיא בָכֶם רוּחַ וִחְיִיתֶם: וְנָתַתִּי עֲלֵיכֶם גִּדִים וְהַעֲלֵתִי עֲלֵיכֶם בָּשָׂר וְקָרַמְתִּי עֲלֵיכֶם עוֹר וְנָתַתִּי בָכֶם רוּחַ וִחְיִיתֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה':

וְנִבֵּאתִי כַּאֲשֶׁר צֻוֵּיתִי וַיְהִי קוֹל כְּהִנָּבְאִי וְהִנֵּה רַעַשׁ וַתִּקְרְבוּ עֲצָמוֹת עֶצֶם אֶל עַצְמוֹ: וְרָאִיתִי וְהִנֵּה עֲלֵיהֶם גִּדִים וּבָשָׂר עָלָה וַיִּקְרַם עֲלֵיהֶם עוֹר מִלְמָעְלָה וְרוּחַ אֵין בָּהֶם: וַיֹּאמֶר אֵלַי הִנָּבֵא אֶל הָרוּחַ הִנָּבֵא בֶן אָדָם וְאָמַרְתָּ אֶל הָרוּחַ כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בֹּאִי הָרוּחַ וּפְחִי בַּהֲרוּגִים הָאֵלֶּה וְיִחְיוּ: וְהִנַּבֵּאתִי כַּאֲשֶׁר צִוָּנִי וַתָּבוֹא בָהֶם הָרוּחַ וַיִּחְיוּ וַיַּעַמְדוּ עַל רַגְלֵיהֶם חַיִל גָּדוֹל מְאֹד מְאֹד:

וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן אָדָם הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל הֵמָּה הִנֵּה אֹמְרִים יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ וְאָבְדָה תִקְוָתֵנוּ נִגְזַרְנוּ לָנוּ: לָכֵן הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל:

וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' בְּפִתְחִי אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם וּבְהַעֲלוֹתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי: וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִחְיִיתֶם וְהִנַּחְתִּי אֶתְכֶם עַל אַדְמַתְכֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי נְאֻם ה':

העצמות היבשות, הינה העצמיות שהתייבשה, שנתדלדלה, שנדחקה לאחור. החזרת הרוח בהם, הינה החזרת העצמיות, חירות הנשמות. העור והגידים שנרקמים מעל העצמות, הינם החיים המלאים והעשירים המתגלים בעוצמה מתוך עצמיות הנשמה.

או אז פסגת התקווה לא תהיה רק: "להיות עם חופשי בארצנו",

אלא גם ההמשך: "להיות עם חופשי בארצנו - ארץ ציון וירושלים".

"למה נקרא שמה ארץ, שרצתה לעשות רצון קונה" (ב"ר ה,ח).